אלבומים ששווים מדף // Death from Above 1979 – You're A Woman, I'm a Machine
מה שקורה שמכניסים בס ותופים לבלנדר. ולוחצים.
יש אלבומים ולהקות שמבליחים להם מדי פעם לתוך הבית, משנים את המקום של המזלגות והסכינים במגירת הסכו"ם, מפילים את הואזה של סבתא ברכה/קלרה/שמחה/פרידה (מחק את המיותר), מוציאים את הפסנתר מכיוון, ובורחים מהדלת, אגב טריקה מזעזעת צירים. אף אחד בבית לא בטוח שמשהו קרה, אבל לאורך זמן הנזק/תועלת (תלוי את מי שואלים) מורגש.
זה הבלאגן היפהפה, והרקיד בצורה מסוייטת, שהוא You're a Woman, I'm a Machine (אגב, משפט שלעולם לא אמרתי, וחבל) של צמד פורעי החוק המוזקליים שהם Death from Above 1979. (אזהרת טריוויה חצי מעניינת: את השם המקורי של הלהקה, Death from Above, היו צריכים הצמד לשנות לאחר שהתברר שזה היה שמה הקודם של לא אחרת מאשר LCD Sounsystem, עד אשר האחרונים חשבו שיתכן ששם כמו מוות מהשמיים לא יתפוס טוב באמריקה שלאחר ספטמבר 11).
השניים שלטו בשני כלי נגינה, בס ותופים, שבעולם של לפני DFA 19797 כונו "יחידת הקצב", באותו טון של זלזול שאמרו "יחידת הניקיון", או "3 יחידות מתמטיקה". אבל תוסיפו קמצוץ, או 10 טון דיסטורשן, גישה לוחמנית, מרד ותקבלו את הדיסקו הפורנוגרפי/אפקוליפטי שהוא אלבום המופת הזה. לא פחות.
לעבור שיר שיר יהיה מצחיק, כי בסך הכל מדובר בגוונים שונים של וורוד (רקיד, זכיר, קצר ומתוק) ושחור (אפל, רועם ורומס), שהם, לא במקרה, לפחות לדעתי, הצבעים ששולטים בעטיפת האלבום, שכבר הפכה לאייקון בזכות עצמה. דרגות של כאוס, דרגות של הזזת תחת לא רצונית ולא רציונלית.
מBlack History Month הרומס לSexy Results הרומס, אך מפתה, האלבום הזה, מאז שיצא ב2004, לא מפסיק להית חדשני, הרסני ורקיד בצורה שמעטים הצליחו מאז, וספק אם יצליחו בעתיד.
בסוף, חלק יאמרו, הזעזוע והמיסתורין שליוו את גילויי האלימות הראשונים, את הסטירה הראשונה של דיסטורשן בס על הלחי הבתולית, יפנו את מקומם לסקרנות, ובסוף אולי לאהבה ולכמיהה לחזרת הסופה.
אני, אישית, עדיין מחכה.
