אלבומים ששווים מדף // Asian Dub Foundation – Community Music

מרכיבים:

1 חבילה עיסת קארי

1 חופן למון גראס

1 כוס The Clash

2 כוס Public Enemy

1 קורט Rage Against the Machine

1 דלי ביטים משוגעים

5 חביות בסים שמרעידים לשכנים את החלונות

ולבסוף: שני מקלות דינמיט.

בתיאבון!

Asian Dub Foundation (להלן ADF) הם ספק להקה, ספק תנועה חברתית/קומונה שנולדה מתוך קהילת יוצאי אסיה (ע"ע פאקיסטאן, הודו, קשמיר, בנגלדש וכו') אשר בלונדון כתוצאה מפרוייקט חברתי בו חברי הלהקה (לעתיד) לימדו נוער יוצא אסיה שימוש נכון (שלא לומר אלים) בכלים ליצירת מוזיקה אלקטרונית וראפ. השילוב הזה בין מוזיקה לקהילה (כמו ששם האלבום יוכל לרמז) שמגולם בסיפור יצירתם הוא הוא המהות של ADF והוא זה שמעיף את Community Music לסטרטוספרה (שזה מאוד גבוה, לידיעתכם).

קשה להסביר במילים את הערבוביה המתפרצת שיוצקים חברי הלהקה/קהילה למוזיקה שלהם, אבל ניסיון קלוש יהיה לומר שלהאזין לCommunity Music זה כמו להידרס ע"י משאית מלאה בכלי נגינה. זה אולי יכאב קצת, ואולי צריך כמה דקות כדי להתאושש, אבל לא תפסיקו להזיז את הראש. דוגמא מצויינת לאיכות המוזרה הזו הוא השיר שפותח את מחסנית השירים הזו, "The Real Great Britain":

מעבר לסיבות הברורות (לונדון/מסר חברתי/כעס), Community Music  בר השוואה עם אלבומי מופת אחרים שהצליחו לייצר את התמהיל המבהיל הזה, כמו London Calling ו-Fear of a Black Planet, בדיוק בגלל שהמוזיקה, למרות שהיא 99 אחוז מהזמן פוליטית מאוד, לא נשמעת ככה. האלבום עובד כאלבום דאב אלקטרוני אפילו אם לא אכפת לכם מבריטניה הגדולה ועוולותיה.

אבל אם כן אכפת לכם, או לפחות, אם אתם נהנים לשמוע/להתחבר עם אנשים שאכפת להם מדברים, אז האפקט של Community Music, כמו של שאר האלבומים שהזכרתי כאן, הוא לא פחות ממדהים. עוצמה טהורה תתפרץ לכם מהרמקולים, שתשלח אתכם לכתוב מכתב זועם לראש הממשלה על עוולות כך וכך, מכתב כמובן שהוא לא יצליח לקרוא מהסיבה הפשוטה שרקדתם כל הזמן. וכי לא אכפת לו, אבל זה כבר משהו אחר.

האיזכורים לקודמיהם של ADF בתפקיד נביאי הזעם הקהילתיים גם לא פוסח על עטיפת האלבום הלוחמנית, שמסמנת בבירור, לפחות בעיניי, את הרצון של הקולקטיב הלונדוני הזה למצב את עצמו בשושלת של מוזיקה מיליטנטית ועמוסת מסרים. שירים ככלי נשק נגד אפאתיות:

אבל להבדיל מלהקות כמו PE והקלאש, שעשו שימוש מלא בהתנגשות החברתית (ע"ע "קלאש") להם הם היו עדים, ADF עדיין חווים על בשרם את המאבק הקשה לזהות משלהם בבליל שהוא בריטניה המודרנית. עובדה שמותירה חותם משמעותי של תרבות אחרת, הA בשם הלהקה, בערבוביה הזו, ושנותנת טעם וריח אחרים, בין אם זה תיפוף על טאבלות, או דיבור על התהליך הקשה של מעבר מתרבות אחת לאחרת, כמו ב-"New Way New Life":

מעבר למסרים האלבום הזה הוא, שוב, פשוט אסופה די מדהימה של שירים. אני, בעוונותי, התעסקתי עם ענייני מוזיקה אסייתית או אפילו דאב די מעט בחיי, ו-Community Music היה כמו שער ענק שנפתח ושפתח את הדרך לאומנים בעלי רוח דומה. M.I.A., למשל.

באחד השירים הטובים ביותר באלבום, אם לא הטוב שבהם, "Taa Deem", הגרוב, הביטים, המסורת, והמסר עוברים כמיקשה אחת, והכל דרך שימוש בשירתו של נוסרת פטה עלי חאן, אחד מגדולי המוזיקאים הפקיסטניים וזמר שירי רוח סופיים מוסלמיים ידוע. השירה של חאן וקיר הסאונד הכמעט בלתי חדיר של ADF, שכולל שימוש בגיטרות חשמליות, הוא לא פחות ממדהים, ועומד לבדו כסיבה מצויינת לציין את האלבום הזה, ומראה בדיוק כמה קהילה שלמה יכולה לבטא דרך כמה צלילים.

[הערה: קליפ לא רשמי לשיר הזה… תבינו שתראו]