ארבעה שירים לשבוע חדש // האייפוד מכה שנית

השבוע החדש מתחיל (אוטוטו) ואני בסימן בלאגן. אי לכך ובהתאם לזאת, ארבעת השירים שאניח לפתחכם/ן היום לקראת שבעת הימים הבאים עלינו לטובה יהיו חסרי כל קשר אחד עם השני, מלבד אולי העובדה שנהניתי מאוד לשמוע אותם במהלך השבוע.

נתחיל בפלא המוזר (תואר שכנראה יתאים לרבות מהלהקות שיהיו פה היום) שנקרא Faraquet. להקת פוסט-הרדקור, או מה שזה לא אומר, שהייתה חתומה במשך שנותיה הקצרות מאוד (אלבום אחד, אוסף אחד) ל-Dischord המדהימה, הלא הוא הלייבל של איאן מק'אי. למי ששם לב לפוסטים של Q and not U שהעלתי לאחרונה, אז מדובר במשהו דומה, רק קצת יותר אגרסיבי, והרבה יותר מתחכם. שיר מאלבומם היחיד, The View from this Tower שיצא ב-2000.

השני השני השבוע בא מעוד פלא קצר מועד בשם June of 44, שהייתה בעצם סוג של להקת על שהורכבה מחברים של שלל להקות פוסט-זובי, כמו Lungfish ו-Rodan. כמו הלהקות שמהן הם יצאו, June of 44 מתרכזים ביצירת אווירה מוזיקלית משלהם, מתמשכת, משתנה ומהפנטת (סטייל Slint). השבוע הלכתי על אחד השקטים יותר:

עכשיו נחזור ל-At Echo Lake של ה-Woods, שכבר הוזכר שפוטנציאל לשרוד החלפות אייפוד, ולדעתי שרד לפחות שתיים כאלו. אלבום שקט וטוב, שפשוט נדבק לנשמה ומסרב (כרגע) לעזוב. זה אחד השירים היפים מתוכו, בשם "Time Fading Lines":

השיר האחרון יהיה מלהקה שזה עתה הגעתי אליה, כתוצאה מרצוני העז למצוא משהו שנשמע כמו הזיהום והטינופת שהוא ה-Cramps. לא ממש מצאתי, כי כנראה שאי אפשר, אבל נתקלתי ב-Murder by Death מאינדיאנפוליס (שהיא, למי שלא יודע, סוג של בירת אלטרנטיב מוזרה) שמצליחה איךשהוא לשחזר את אווירת "סוג-השירים-ששומעים-בקדילאק-שחורה-בדרך-לשוד-בנק-בזמן-שחובשים-מגבעת" שהופכת את ה-Cramps ללהקה כל כך מהפנטת (בתוספת קורט ג'וני קאש וקמצוץ ניק קייב). אז הנה שיר מהאלבום Red of Tooth and Claw. כבונוס תקבלו את ה-Cramps. יאללה שבוע טוב. (–מזכיר על הפייסבוק של מאשין מיוזיק, למי מעוניין.)