למרות כל מה שדובר עליו, ולמרות כמה שלכלכו, ולמרות החזרה הפתאומית לאופנה, שנות השמונים היו העשור שהדור שלי פספס. אבל למרות שזה היה העשור שכולם, במידות משתנות, חלמו על להיות בני שש-עשרה (בניגוד… להמשיך לקרוא
עבר די הרבה זמן מאז פעם האחרונה שכתבתי, בעיקר בגלל החגים+העובדה שהיקום ממשיך בבדיחות הקטנות שלו על חשבוני. הפעם: יש שכן שמכניס לנו ברגים לצמיגים, בנוסף לעובדה שהצלחתי לדבר שעה שלמה עם אחת… להמשיך לקרוא
שניים עברו, נשאר רק אחד. שתי ידיים, שתי רגליים…רגע, אחלה. הכול עוד במקום. התלבטתי קצת איזה שירים מתאימים לחגים הממיתים האלה, ערימות קיצוניות של אוכל (והיעדר קיצוני שלו) וחשבתי לעצמי שאין מתאים לפוסט… להמשיך לקרוא
הרבה דברים לא ממש הולכים בזמן האחרון. רופאים, עוד קצת רופאים, רגשות האשם הרגילים על זה שאני לומד מספיק, לא עושה מספיק, רואה יותר מדי טלוויזיה. אפילו הכלבה והאוטו שלי, שני יצורים די… להמשיך לקרוא
אני תמיד הייתי רגיל. יש לי פרצוף רגיל, הרגלים רגילים, העדפות די רגילות. אני מתלבש בצורה שאפשר להגיד אותה כלא יוצאת דופן בעליל. במהלך די הרבה מהחיים שלי הרגשתי לא משהו עם זה… להמשיך לקרוא
ובכן, אמנם יש אלבום חדש של Interpol בעניינים, ואכן זהו רגע לא קטן עבורי, אבל אני לא ממש מרגיש שזה הזמן לדבר על זה. אז הנה, אזכרתי את זה, יצאתי נמר-טיגריס-מבין-נורא-במוזיקה-חדשה ואפשר לדחות… להמשיך לקרוא
ניסיתי פעם, ניסיתי פעמיים, ולא ממש הולך לי לכתוב על האלבום הזה. אם היינו בעידן מכונות הכתיבה, הרצפה הייתה מרוצפת ניירות מקומטים. אולי בגלל שהוא היה ענק בשבילי מזמן,התגלות, למרות שהוא עדיין ענק… להמשיך לקרוא
בפעם האחרונה שכידון כרום נוצץ נכנס לי בראש, חשבתי "היי, זה לא כיף." אז זהו, שטעיתי. ועכשיו, עם בוא הבשורה הדי הזויה, ש-Dillinger Escape Plan מתעדים לנחות פה בארץ ישראל הקדושה בנובמבר, הגיע… להמשיך לקרוא
סוף שבוע כזה מזמן לא חוויתי. היה כיף, היה הרבה אוכל, אבל גם היה לחוץ בטירוף, מלחיץ בטירוף ומעייף. ואז עם צלצול חצות של שבת (שהרי ברור שיש לי שעון קוקייה לפנים), מתחיל… להמשיך לקרוא
בהתחשב באפקט שהיה ללהקה ולאלבום הזה על חיי הצנועים, הדרך שבה הגיחה Tool אל חיי הייתה די סתמית. את המוזיקה שלהם ראיתי לראשונה בתכניות מיתולוגיות כגון Headbanger’s Ball של MTV ו-House of Noise… להמשיך לקרוא
