סתם // שנה לבלוג+מאה פוסטים=אחלה לנצח נצחים
נו, איך הגענו עד כאן? לא כל כך ברור. כל הרעיון לבלוג הזה, ובאופן קצת יותר רחב, כל הרעיון שיש לי את הזכות להגיד משהו בעולם והמחשבה שמישהו בכלל יקשיב, התחיל לפני שנה… להמשיך לקרוא
נו, איך הגענו עד כאן? לא כל כך ברור. כל הרעיון לבלוג הזה, ובאופן קצת יותר רחב, כל הרעיון שיש לי את הזכות להגיד משהו בעולם והמחשבה שמישהו בכלל יקשיב, התחיל לפני שנה… להמשיך לקרוא
לא יודע אם כולם מרגישים ככה, אבל יש לי הרגשה (שורש ר.ג.ש ממש מתפוצץ פה) שכן. לא מוערכים, מרגישים את הגלגלים של כולם בהילוך חמישי ופתאום אתה, כאילו הרגע קמת משינה, לא שמת… להמשיך לקרוא
אחד הדברים שטובים בנגן מוזיקה משוכלל וגדול-זיכרון זו היכולת לשמוע כל מה שבא לך מתי שבא לך. מוזיקה ממתי שקסטות שלטו בעולם (אפילו הקנויות), מוזיקה עם ריח של עבר ורחמים עצמיים ישנים (פרידות… להמשיך לקרוא
הרבה מהמוזיקה שאני שומע נחמדה לי וזה יופי. מעט מאוד מהמוזיקה שאני שומע מדברת אליי, מסבירה לי פחות או יותר מה הסיבה לעזעזל שאני כל כך אוהב מוזיקה. לא קורה הרבה. זה קרה… להמשיך לקרוא
מכיוון ששוב החלקתי לתוך הפסקה לא קצרה במיוחד, חש אני, זכר אשכנזי מצוי, רגשות אשם רבים כחול על שפת הים. וזה לא שלא חשבתי על זה. היה לי רגע נחמד לפני כמה ימים,… להמשיך לקרוא