פלאשבק // Misfits בפרצוף שלי, ושל אמא שלכם
שחור זה השחור החדש
טוב, זה מאוד ניסיוני. פוסט מהטלפון. וואו. משק כנפי ההיסטוריה, מישהו? (יותר כמו "משק אני פלגמט מדי כדי לחבר את הראוטר").
וכל זאת, לא באופן מסודר מדי, כדי לחגוג [[פוס משחק: כל העניין פה הוא לחגוג את ההנאה הרבה שאני שואב בזמן האחרון מהאזנה לאלבום המופת של ה- Misfits הלוא הוא Walk Among Us. בעודי רושם את השורות הראשונות של הפוסט, אמרתי לעצמי "די, אל תהיה חובבן. בלוג אחושלוקי כשלך צריך עוגן אובייקטיבי לדברים. אי אפשר סתם ככה 'בא לי לכתוב וזה וככה'". אז עשיתי מה שכל אדם יעשה שזה ללכת לויקיפדיה (בטלפון!) ולמצוא איזה תירוץ. אמרתי "במקרה הטוב לגלן דנזיג בעל ריאות הברזל יש יומולדת במרץ ובמקרה הגרוע למתופף השני". אממה, מסתבר שזה גדול פי כמה. כי החודש, כך גיליתי, מסמן – רגע חוזרים לרמת כתיבה ראשונה]] 30 שנים ליציאתו של אלבום הבכורה מעוות הז'אנרים, אונס הסוגות ומעיף העלים של ה-Misfits, Walk Among Us!!
הוויכוח הדבילי מי עשה מה קודם בפאנק הוא כאמור דבילי. במיוחד שההבדלים הטרנס-אטלנטיים כ"כ ברורים: הבריטיים נורא כועסים וחדים (הקלאש כיוצא מן הכלל שבורא ומגדיר את הכלל), והאמריקאיים כועסים, אבל מלוכלך. לטינופת האמריקאית אבות רבים, ואת מקורותיה אפשר די בקלות לראות אצל ה-ניו יורק דולס, הסטוג'ס, וMC5, שהם הקלאש של אמריקה.
אבל המופע הכי משכנע, הכי דוחה, הכי מדהים ויפהפה של הבוץ הרטוב שם ליד הטריילר פארק בזוביוויל, אמריקה, אפשר לראות בשני בנים בעיקר: The Cramps, שכנראה לעד ייזכרו כליאונרדו דה ויצ'יים של האיכסה, והמיספיטס, שהיו הרבה פחות רוקבילי/בוץ והרבה יותר אגרוף בפנים (אגב, צאצא רוחני מעניין של שניהם אשר למצוא כאן). אבל למיספיטס היו שני נשקים סודיים: 1) גלן דנזיג, איש שהוכיח, יחד עם לי וינג מ-Fear, בין השאר, שאפשר לדעת לשיר בזמן שיש כרטיס חברות לאגודת הפאנק בכיס הקדמי (ושמנוי להולמס פלייס זה אחלה). הנשק השני היה 2) חיבה הזויה לאימה וזוועה (חיבה שהייתה משותפת עם הקראמפס, רק שהם הגזימו, ובקטע טוב).
הוא חזק
ובכל מקרה, 30 שנה זה חשוב נורא. וחוצמזה, בלי שום קשר ל-30 שנה, זה נהדר עד כמה האלבום הזה עדיין קופץ ובועט בעולם פלסטיקי של שאפל באייפוד. כי חיים, זה מה שאומרים, אי אפשר לזייף
מה שמוביל אותנו לפתוח שמפיין גדול ופושר ולציין את התפארת שהיא אלבום הבכורה הגאוני שלהם בסדרת יוטיובים חסרי אחריות (טלפון זה לא עסק קל). שבוע נהדר לכולם (ארבעה שירים לשבוע חדש יהיה מחר):
