ארבעה שירים לשבוע חדש // אשכרה ארבעה, וכמעט אשכרה חדשים

פוסט קצרצר השבוע, מתוך תקווה שאולי אעדכן פה את העניינים בצורה מעט יותר שוטפת משעודכנו בחצי השנה האחרונה (פלוס-מינוס). עשיתי מאמץ קטן עם עצמי באמת לחפש כמה דברים חדשים אובייקטיבית, בניגוד לדברים שחדשים לי, ונראה מה יצא. בכל מקרה, הרבה דברים מבטיחים וזה דבר מאוד משמח כי נמאס לי כבר מהתוכן העפש של האייפוד שלי. שבוע מעולה לכולם.

1. Fidlar – זריקת רוח שטות ופאנק שבאה היישר מלוס אנג'לס, עם אלבום בכורה שיצא ממש עכשיו. כמו סורבה מרענן בין שירי פוסט רוק ופוסט מטאל ארוכים מדי. קצר, אלים, ונחמד. זה "Cheap Beer" שהריף הראשי שלו נשמע כמו פאטי סמית' קצת, וזה אף פעם לא דבר רע:

2. ניק קייב – לא רכשתי/גנבתי/השאלתי אלבום של האיש הנבון והמעמיק הזה הרבה מאוד שנים (עשור?), אבל את החדש כן, ואני מאוד מאוד מאוד שמח שעשיתי את זה. איטי, מרגש, וכלמיני מילים אפורות ו/או שחורות. יפהפה. זה "Higgs Boston Blues":

3. The Joy Formidable – להקת אינדי וולשית, שדי חיבבתי את אלבום הבכורה שלהם מ-2011, אבל יש לי הרגשה שאני הולך להתאהב די חזק בחדש שלהם. קתרזיס בא בכלמיני צורות, זאת יודע כל חובב פאנק/הארדקור/מאטל, אבל קתרזיס לא בא הרבה מעולם האינדי. תכלס, פעם האחרונה שלי זה קרה היה באלבום המופת של שירווטר, The Golden Archipelego מ-2010. אבל זה, Wolf's Law, עושה רושם שיעשה את זה. הנה דוגמא, "The Maw Maw Song". כמה שזה נעים:

4. התלבטתי אם לדבר כאן על החדש של יו לה טנגו, אבל אולי עוד קצת לשמוע אותו קודם. אז במקום, משהו שהוא חדש בשבילי, הלוא הם Frodus, שילוב קטלני ומבלבל של כל סגנון מוזיקה שיש (יענו פוסט-הרדקור) במיטב המסורת הוושינגטונית. למילוי הצרכי Fugazi, Faraquet, Bluetip וכו. זה "The Earth Isn't Humming" מהאלבום And We Washed Our Weapons in the Sea מ-2001: