ארבעה שירים ל(סוף)שבוע חדש // משהו שמתחיל ב"אין לי כוח" ונגמר עם דם על הידיים ודמעות על השולחן
טוב, אחרי שככה השקעתי בפוסטים אחד אחד מלמיליאן וכו אין לי ממש כוח יותר. אז אני צץ בשארית כוחותיי האחרונים כדי לעשות את מה שאני מרגיש שאני חייב לפחות לעשות, שזה לתת ארבעה שירים טובים כאלה שעשו לי אחלה בחלה בבטן בזמן האחרון. פייר, לא?
פלייליסט:
שם: God Bullies
איפה: קלמזו, מישיגן, באמריקה שם איפה שהכל זהב.
שיר: Creepy People
אלבום: Mama Womb Womb
שנה: 1989
בכמה מילים: נויז זו מילה מפגרת קצת, אז לא נגיד אותה. כמו מגף שחור מלא סוכריות שנכנס במקום היחידי בגרוגרת שזה נעים בו. בתיאוריה, כמובן. נשמע כמו החלקים הטובים של המיספיטס או משהו כזה, רק רשע.
שם: Bones
איפה: שיקגו, אמריקה
שיר: Maggots
אלבום: Sons of Sleaze
שנה: 2013
בכמה מילים: זה מצחיק איך שמטאל הולך ומקצין, כאילו, שמה שהיה נחשב פעם סופר אאוט דר היום זה הנורמה וכו, אבל אז לפעמים משהו מקצין מספיק כך שהוא מזכיר את המקור. אני מניח שיש הרבה הגדרות סופר-גזעיות לאיזה סוג מוזיקה בונז מנגנים. אני יודע רק שעם כל הרגש והבלאגן זה מזכיר לי בעיקר את הכיף והטינופת של לשמוע ת'ראש מוקדם וגס (ראו קיל אמ אול או קילינג איז מיי ביזנס). כיף.
שם: Doomtree
איפה: מיניאפוליס, שמה באמריקה
שיר: Bangarang
אלבום: No Kings
שנה: 2011
בכמה מילים: לפני כמה זמן בסקירת היפ הופ הקטנה שלי דיברתי על Dessa המדהימה והמרגשת, ועל זה שהיא חלק מדומטרי. אז הנה, דומטרי. כיף, אינטלגנטי, זז, מופק נהדר ועם לא מעט חוש הומור (שאת זה אפשר פחות להגיד על האלבום של דסה). יופי של דבר.
שם: The Body
איפה: פרובידנס, נו, באמריקה
שיר: Hail to Thee, Everlasting Pain
אלבום: I Shall Die Here
שנה: 2014
בכמה מילים: הולי מאדרפאקינג שיט. סייבינג דה בסט פור לאסט אולי המלכים של כל מה שמוזר וטוב במוזיקה כרגע, נוסעים להם במהירות לא ברורה בנתיב שכולו שלהם. יש להם שכנים, יש להם בני דודים, אבל מה שהם עושים אין לאף אחד (Alter of Plagues ו- Downfall of Gaia כאילו קרובים, אבל לא ממש). אחרי אי פי מעולה ואלבום די טוב ב-2013, הם פותחים את השנה החדשה עם ההזייה הזו, שמסתבר שנרקחה בשיתוף עם Haxan Cloak. תחליטו אתם מה זה, אני רק מבסוט.
