זה מדליק אותי // ערימה של הארדקור על הרצפה, ורון בוכה ליד הכיור
רגע, אז מה? אני אמור לכתוב תזה עכשיו? אה? קטע.
בכל מקרה, חלק גדול מהבלוג הזה בשנותיו הראשונות (אפשר להגיד את זה אני חושב אחרי כמעט ארבע שנים של פטפוטים באפילה) היה הארדקור. אני בטוח שאני לא לבד במה שאני הולך להגיד עכשיו, אבל בעיני אין שום ספק שהארדקור – הגרסה האמריקאית, הסופר פוליטית, סופר רוחנית במובנים מסויימים, וסופר אלימה של מה שהיה פאנק כמה שנים לפני זה – הייתה "ה"מהפכה המוזיקלית של סוף המאה שעברה, וגל המוזיקה המשפיע ביותר על המוזיקה העכשווית (או לפחות זו שלי אכפת ממנה, יש מצב ש-Minor Threat עשו מעט מאוד לעצב את האני מאמין המוזיקלי של One Direction, נגיד).
אז בגדול, הארדקור הוא הקרקע עליה רוב הדברים שאני שומע עומדים, אם זה דברים ברורים יותר, כמו Sparta או Jawbox, שלהם היו יותר מיד אחת בכל הסיפור הזה, לדברים מעט פחות ברורים כמו Isis או Pelican, שאמנם חותרים למקומות כמעט הפוכים מההבזקים האלימים של אמצע שנות השמונים או תחילת שנות התשעים (שני הגלים שאפשר לזהות להארדקור בארה"ב), אבל שומרים על…משהו משם. אפילו אם זה החופש, וזו מילה חשובה בהקשר הזה אני חושב, לעשות מה בא בזין, אפילו אם זה שיר של 20 דקות שיש בו חצי ריף.
אבל למרות כל החשיבות והאחלה הזה, אני לא ממש הולך לשם הרבה. מה לעשות שיש פחות מה לעשות עם תנועה שמתה פעמיים אחרי כמה שנים קצרות בכל סיבוב מאשר עם עולם שמתעקש להוציא אלבומים, איפיים, ושטויות כמו "two-track album” כל שני וחמישי.
אבל תמיד יש מה עוד למצוא, תמיד יש עוד קבר אחים לא ידוע (כן, ככה הראש שלי עובד). אז לשמחתי הרבה לאחרונה, ודי בטעות מצאתי כזה). תחילת-אמצע שנות התשעים, אותה תקופה שבה חברת התקליטים האגדית Dischord שלטה ביד רמה ממושבה בוושינגטון, והוציאה תחת ידה את מה שכונה "פוסט–הארדקור" אבל שהוא בעצם אחושרמוטה הארדקור, רק מעט יותר "מתוחכם" משירים של דקה וחצי של עצבים, הסתובבו על גבי הכדור מפלצות אחרות. אותה רוח, אותה אינטיליגנציה מטורפת ויצירתיות מהפנטת, עם אותו שק חמש טון של אלימות.
ואלו שמות (פלייליסט פה למטה).
שם: Ressurection
מיקום: ניוארק, ניו ג'רזי
שנים: 1991-1994
בכמה מילים: בצורה מסויימת, החולייה החסרה בין השחרור והחופש של להקות הארדקור המקוריות כמו מיינור ת'רט וגרילה ביסקטס לבין התפתחויות מאוחרות יותר כמו פוגאזי או רגיולייטור וואטס. תכלס, חתיכת תגלית בשבילי, בוש בבורותי וכו', אבל לא סתם גופה נמצאה פה באדמה, אלא פאקינג דינוזאור. ב-2011 יצאה דיסקוגרפיה שמכילה את כל השירים. חובה.
שם: Holdstrong
מיקום: מצ'צ'וצ'ס, שזה באמריקה
שנים: 1993-1996
בכמה מילים: הכל מהכל תכלס. מאיים, מרגש, אמין. כל מה שצריך בלהקה מהז'אנר בגלגול הזה שלו, אבל ממש ברמת הסכיזופרניה. לא שיש לי בעיה עם זה. השיר שלהם למעלה בפלייליסט הוא דוגמה לא רעה לעניין הזה.
שם: Eleven Thirty Four
מיקום: הנטינגטון ביצ', קליפורניה
שנים: 1994-1996 ?
בכמה מילים: יש רק אלבום מלא אחד – Reality Filter – וכמה שירים פה ושם, וחבל שככה. להקה מבריקה: הבלחות של אלימות, מבני שירים מעניינים, ובס ליין שכמוהו אפשר לשמוע רק בלהקות כמו פוגאזי או ניישונס אוף יוליסס. אי אפשר להפסיק לשמוע אותם.
שם: 108
מיקום: ניו יורק
שנים: תכלס עד היום, בקיטועים
בכמה מילים: השפעות Bad Brains מובהקות, בסאונד גיטרה, בצורה שהם מבנים את השירים שלהם, ואיך שהוא גם אפשר לגמרי לשמוע הבזקים של White Zombie מוקדם וכאלה. ההקשר לבאד בריינס הוא כנראה גם ברוחניות המובלטת בשתי הלהקות (באד בריינס ראסטפרים ו-108 חסידי הארי קרישנה). אולי הלהקה הכי הארדקורית מהמקבץ הזה, ובזה שאני אומר את זה אני בעצם גם מתכוון: אם הם הכי הארדקורים, זה רק מראה כמה הם מגוונים, לא כמה קצרים השירים שלהם (אגב, השיר ששמתי במקרה די מאוד קצר, אבל אתם מבינים למה אני מתכוון. אני חושב).
שם: Motive
מיקום: הנטינגטון ביצ', קליפורניה
שנים: 1995-1999
בכמה מילים: המטאלית של החבורה. יענו, כל הסקרימו הארדקור מטאל שיוצא בימינו אנו וכאילו מחדש את הגלגל, אבל לפני כמעט 20 שנה. יותר שייכים לענף הקרו–מאגס של המשפחה, אבל אפילו יותר אלימות ובלאגן. מזכיר קצת Downset עצבני.
הערת אגב חשובה: אם צריכים הוכחה לקשר המיידי בין הארדקור לכל הבלאגן הזה שקורה בימינו (בלאק–קראסט–פוסט–שטות–מטאל) אז צריך רק ללכת לאי פי הלא פחות ממדהים של Motive מסוף שנות התשעים שלעולם לא פורסם רשמית. מוסיף אותו כולו לפלייליסט זה לא פחות ממדהים. מדהים.
שם: Seventy Eight Days
מיקום: קנדה, או משהו כזה
שנים: אמצע שנות התשעים
בכמה מילים: וחזרה להארדקור מוכר וטוב, פופי מאוד, קליט מאוד (מזכיר מבחינה מסויימת דברים כמו Jawbox בחלק מהזמן ופוגאזי של תקופת "13 Songs”. לא מצאתי כלום שלהם ביוטיוב, אז או שאני אעלה מתישהו או שפשוט תורידו.
שם: Countervail (תודה ליואל גינור פור דיס וואן)
מיקום: ת'אוסנד אוקס, קליפורניה
שנים: 1997-2001?
בכמה מילים: עוד דוגמא של צעד לכיוון המטאלי/סקרימואי. אפל, חזק, מלודי מאוד. תכלס נשמע כמו שירי בלאק מטאל רק בלי כל הבלאק מטאל, איף דאט מייקס סנס. אדיר.
שם: Threadbare
מיקום: מיניאפוליס
שנים: 1993-1997
בכמה מילים: זה כבר הרבה יותר Downset או Life of Agony מוקדם, מה שאומר הפקה ניינטיזית שהיא כבר משהו מעבר לניהליזם הארדקורי ונגינה הרבה יותר קצבית וממושמעת. הרעש ממוקד, מעט יותר מטאלי. לאוהבי ביוהזרד והלהקות שנרשמו פה למעלה.
אני בטוח שיש עוד מיליון, ואני עוד אמצא אותם, אבל נראה לי שבינתיים זה מספיק. יאללה ביי.
