שיחת רפש // ראיון עם צ'רלי לוקר מ-Psalm Zero

אם היה דבר כזה "יקירי המדור", אני מניח שצ'רלי לוקר, האיש ואלף הלהקות (Z's, Extra Life ועוד ועוד), היה חבר של כבוד. אחרי שהוא הרים את ליבי הדל הרחק אל המרחקים עם להקתו Extra Life, ובעיקר עם אלבום המופת שלהם Made Flesh מ-2010 (אלבום השנה של אותה שנה, תרגישו חופשיים לבדוק אותי), וריסק אותו עם התפרקותה המצערת, אך ידועה מראש, של אותה להקה, חוזר מר לוקר לזירת הפשע.

את האמת, הוא לא באמת עזב אותה, כי הוא תמיד עובד על הכל בבת אחת, ובזמן היותר אחרון על Seaven Tears, להקה שאי אפשר להגיד אלא כהרכב מוזיקלי אנכרוניסטי ומצמרר שהתמקד בכלי נגינה עתיקים ושירי פולק.

אז נגיד את זה שוב – חזר לזירת הפשע, מבחינתי.

למה? כי אני אוהב פולק בסדר, לפעמים בסדר גמור, אבל אני הכי אוהב את מר לוקר שהוא מלווה בהרבה רעש, ורעש, יפהפה, הוא אכן מחזיר לליבי הדואב עם Psalm Zero, להקה שהיא שיתוף פעולה בין הגאון מברוקלין ועוד נשמה תועה ויפה, הלוא היא נשמתו של אנדרו הוק מלהקת הבלאק/דת'/פוסט/שקרכלשהוא Castevet. אני מניח שהשילוב הזה היה אמור להפתיע אותי איכשהוא, אבל, עם מר לוקר, לטוב לורע, לומדים מהר מאוד שציפיות הן לא דבר בריא והפתעות זה כיף.

אלבום הבכורה הנהדר שלהם, The Drain , יצא לא מכבר ולכבוד האירוע המשמח החלותי לשוב ולשוחח וירטואלית עם האיש, לאחר שהפעם השעברה שדיברנו היה לא הרבה אחרי ש-Made Flesh הגיח לעולם.

כמיטב המסורת, אני מצרף גם את התרגום לראיון וגם את הטקסט המקורי (אחרי התרגום). בכיף.

The Hebrew translation of the Charlie Looker interview will be followed by the English original.

איך קמה הלהקה, או יותר נכון, החיבור עם אנדרו הוק?

אני לא זוכר בדיוק את הפעם הראשונה שפגשתי את אנדרו, אבל זה קרוב לוודאי היה בערך לפני שמונה שנים. הוא גם מניו יורק והוא היה מגיע לראות את ה-Zs עוד שהייתי ב-Zs. אנדרו היה צריך להיות בגיל תיכון אז, אולי אפילו צעיר יותר. הוא בהחלט היה האדם הצעיר ביותר בקהל של ההופעות האלו, בהפרש גדול. הוא היה כל כך צעיר שהרעיון של שיתוף פעולה לא היה על השולחן בכלל. אבל יצא לי להכיר את אנדרו יותר בתקופה שעסקי ב Extra Life, כשהוא היה בקולג', מדיבורים איתו בהופעות. כשהאלבום הראשון של Castevet יצא, רק אז נפל לי האסימון שיש לנו חשיבה דומה, לא רק במושגים של מטאל או של מוזיקה נסיונית, אבל במושגים של הרוח האמיתית והתוכן הרגשי הכבד שח המוזיקה. כש-Extra Life התפרקו ב-2012 וחשבתי מה רציתי שיהיה הפרוייקט הראשי הבא שלי, יצרתי קשר עם אנדרו.

ל-The Drain יש סאונד כל כך שונה ומובחן ביחס לפרוייקטים אחרים שלך. ניסיתים להגיע לאיזו הרגשה ספציפית עם הפרוייקט הזה? היו להקות שהיוו השראה עבור Psalm Zero?

ההבנה היחידה שהייתה לי מראש לגבי הפרוייקט הייתה שאני רוצה לעשות משהו פשוט יותר וישיר יותר מ-Extra Life, משהו כבד ורועש אבל פחות מורכב מבחינה טכנית, משהו עם אסתטיקה יחסית עקבית ואחידה, ורציתי להשתמש במכונת תופים. לא תכננו את הלהקה כלהקת מטאל או אפילו איזו גרסה נסיונית של מטאל. פשוט מוזיקת רוק רצינית וכבדה. העבודה שלשנינו שורשים עמוקים במטאל, במיוחד לאנדרו, הפכה את זה למשהו עם אווירה די מטאלית, אבל זה לא בדיוק היה מה שחשבנו עליו.

לא דיברנו על להקות כנקודת ייחוס מראש. אבל, בהתייחס לרעיון של מכונת התופים, ברור מראש שיש התייחסות ל-Godflesh ו-Big Black. להקה אחת שהפכה לנקודת ייחוס במהלך תהליך הכתיבה היא Katatonia. בצורה אחרת, לשנינו יש אהבה עמוקה ל-Shudder to Think, מה שאולי פחות ברור מהאזנה ל-Psalms Zero, אבל אנחנו מאזינים להם הרבה ביחד.

איך חילקים את הכתיבה בינך ואנדרו? ברבים מהפרוייקטים שלך רוב נטל הכתיבה נפל עלייך. האם זו הדרך שבחרתם גם ב-Psalm Zero?

זה יהיה הוגן לומר שהכתיבה של השירים האלו חולקה חצי–חצי ביני לבין אנדרו, בכלליות. אני כותב את כל המילים, אבל המוזיקה עצמה היא בערך חצי–חצי. אבל התהליך עצמו עבד בצורה מאוד שונה משיר לשיר. עם כמה מהם, אני כתבתי את כל המלודיה הקולית, את הבס, והמבנה הכללי, ואנדרו כתב את הגיטרה, ואז חלקו בתכנות מכונת התופים. באחרים, אני כתבתי את חלקי הגיטרה של אנדרו, הוא כתב את הבס עבורי, וחלקנו את העבודה על המלודיה הקולית. בכל המקרים, חלוקת העבודה הייתה מאוד נוזלית ומבולגנת. שיתוף פעולה לא מסודר שכזה אולי לא כל כך יעיל מבחינת ניצול זמן אבל זה חלק ממה שנותו לנוזיקה את העושר שלה.

היה הרבה דיבור בשנים האחרונות על להקות מטאל ניסיוניות מארה"ב, במה שאנדרו כינה בראיון אחד "גרסאות מדוללות" של מטאל שהן תוצאה של עירוב סגנוני. אבל ל-Psalm Zero יש יותר תחושה של תרכיב, כאילו שני מוחות לקחו ורות בהרכבה של משהו שהוא לא ערבוב אלא הרכבה של שניהם. האם זה היה ניסיון מודע מצידכם להמנע מהתכה או דילול של הרגישויות של כל אחד מכם או פשוט תוצאה טבעית של העבודה המשותפת?

זה פשוט דבר טבעי. לרוב, כשאני אני כותב מוזיקה, אני לא חושב על ז'אנרים או על איך אני משלב ביניהם, מרחיב אותם, או מה שזה לא יהיה. אנדרו גם לא חושב ככה. עבורי, הצרחות של אנדרו לא בהכרח אומרים "מטאל". בדרך מסויימת, אני פשוט רואה אותם כצליל, כמרקם הקשה אינטנסיבי ורועש. ואני לא רואה את הקול שלי כ"פופ" בהכרח. הוא פשוט צליל נקי, בעל גובה צליל קבוע. לרוב אנחנו מתייסים למרכיבים האלו כמרכיבים מוזקליים/רגשיים טהורים, לא כמסמנים של ז'אנר. כן, כמובן שלרוב קולות גרוניים קשוחים מופיעים לרוב במטאל או הארדקור, אז השורשים האלו וההקשרים האלו קיימים. אבל אנחנו לא חושבים על מסמני ז'אנר האלו בזמן העבודה. אנחנו נכנסים לחומר ברמה של צליל ורגש ועבודים על המוזיקה מבפנים החוצה.

אני לא רוצה לדבר עבור אנדרו, אבל מה שאני מחשיב כ"מדולל" בכל סוג של מוזיקה הוא שטחיות. הרבה להקות חושבות שהן עושות משהו מיוחד על ידי שילוב של אספקטים שטחיים של מטאל עם אספקטים שטחיים של איזה ז'אנר אחר. הרקע המוזיקלי שלי הי מגוון, אז לא ממש אכפת לי מלשמור על הטוהר של ז'אנר זה או אחר. מה שלי אכפת ממנו הוא לשמור על טוהר הכוונה הממוקדת והרוח במוזיקה. כשלהקות יוצרות את המוזיקה שלהן מנקודת מבט של קונה – מסתכלים על אוסף התקליטים שלהם ומחליטים אילו ז'אנרים והשפעות להרכיב לתוך משהו לכאורה "חדש" – זה שטחי ואפשר לשמוע את זה במוזיקה.

פרוייקטים אחרים שהיית מעורב בהם תמיד הייתה תחושה שהמוזיקה והמילים היינו ניסיוניות ומעוגנות במסורת באותו הזמן. ב-Extra Life זו הייתה רוחניות או נצרות, ב-Seaven Tears אלו היו שירי עם. אתה מרגיש שהנטייה הזו, אם בכלל אתה מסכים על קיומה, מתקיימת ב-Psalm Zero?איך?

אני לא בטוח שהייתי אומר שהמילים שלי הן "נסיוניות" מול "מסורתיות". הייתי אומר שהמילים שכתבתי עבור Psalm Zero לא שונות מהמילים שכתבתי עבור Seaven Tears. אני מניח שהשירים באלבום של Seaven Tears התעסקו יותר בסקס מאשר אלו ב-Psalm Zero, אבל הגישה שלי בכתיבה שלהן נשארת דומה. יש פחות הומור ב-Psalm Zero מאשר במילים של Extra Life, וזה עוד דבר. המילים של Psalm Zero הן לחלוטין ישירות ורציניות.

השיר "In the Dead” מאוד בולט כשיר האחד באלבום שבו התרכיב נכנע לשיר זורם ומלודי, בדומה, אולי, ל-”The Ladder” מהאלבום Made Flesh של Extra Life. האם תהליך הכתיבה של השיר הזה היה שונה באיזושהיא דרך משאר השירים באלבום?

כן, זו שאלה טובה. לשיר הזה באמת היה תהליך כתיבה אחר. זה היה השיר היחידי שבו אנדרו הביא את הרעיון הראשוני. עם כל שאר השירים, הייתי מביא ראשון את החומר ואנדרו היה מביא כל מיני רעיונות בתגובה. עם "In the Dead” אנדרו הביא את הריף גיטרה ואני כתבתי את בית והפזמון על גבי הריף הזה. אחר כך כתבנו את קטע החיבור ואת הסוך לחלוטין בשיתוף ובזמן החזרות. הרבה אנשים היו אולי מצפים שלי יהיה חלק גדול יותר בכתיבה של השיר הזה מאשר אנדרו, בגלל שהוא לא שר בו, ובגלל שזה השיר הכי מלודי. אבל זו לא הצורה ש-Psalm Zero עובד. בהרבה מקרים אנחנו כותבים את הקטעים של אחד השני, ובחלק מהקטעים קשה אפילו להגיד מי כתב את מה. שנינו מאוד חסרי אגו כשאנחנו עובדים ביחד.

האם יש עוד פרוייקטים שאתה מעורב בהם כרגע, והאם Psalm Zero הולך להיות העניין העיקרי שלך בעתיד הנראה בעין?

אני תמיד עובד על כמה דברים. Psalm Zero הוא העניין העיקרי בהקשר של להופיע בכלליות. אבל Seaven Tears מתחילים לעבוד על חומר חדש, מבלי לקבוע דד ליין להקלטות, פשוט מתחילים לעבוד על מוזיקה חדששה שאני מאוד מתרגש ממנה. אני עדיין מנגן עם הלהקה Period, שהיא קבוצה אינסטרומנטאלית–אלתורית שאני מנגן בה גיטרה. ל-Period יש אלבום שיוצא במאי. אני גם פעיל כמלחין בקונטקסט יותר קלאסי. בשנה האחרונה אני לאט לאט התחלתי לכתוב סדרת יצירות לתזמורת קאמרית, פלוס גיטרות ושישה זמרים. זה פרוייקט ענק שאני לא רוצה לדבר עליו יותר מדי לפני שהוא יהפוך להיות יותר מוחשי. אני עומד לכתוב דוקט ויולה שיבוצע שנה הבאה על ידי Talea Ensemble המדהימים.

הבנתי שיש תכניות לקחת את Psalm Zero לאירופה ביוני הקרוב. יש סיכוי לראות אתכם בישראל?

Psalm Zero יוצאים לסיבוב הופעות ביוני, בעיקר במרכז אירופה. התאריכים יתפרסמו בקרוב. את האמת, אני לא יודע כלום לגבי הופעות בישראל. אם מישהו רוצה להציע לנו משהו, זה בטוח יהיה מגניב לנסות לראות אם זה יעבוד.

 ***

How did Psalm Zero, or, more precisely, the connection with Andrew Hock come about?

I don’t remember exactly the first time I met Andrew but it was probably around eight years ago. He’s from New York too, and he used to come see Zs when I was in Zs. Andrew must have been in high school, or maybe even younger. He was definitely the youngest person in the crowd at those shows, by far. He was so young then that the idea of our collaborating wasn’t on the table at all. But I got to know Andrew a little better when I was doing Extra Life, while he was in college, just talking to him at shows. When Castevet’s first record came out, that’s when it clicked in my mind that we were on the same page, not just in terms of metal and experimental music, but in terms of the real spirit and heavy emotional content of the music. When Extra Life was disbanding in 2012 and I was thinking about what I wanted to do as my next primary performing project, I contacted Andrew.

With such a distinct different sound on The Drain, was there a specific feel both of you were attempting to achieve with this project? Any bands that shared as a kind of inspiration or vanishing point for Psalm Zero?

The only concepts I had about the project ahead of time was that I wanted to do something simpler and more direct than Extra Life, something heavy and loud but less technically complex, something with a pretty consistent unified aesthetic, and I wanted to use drum machine. We weren’t conceiving the band as a metal band, or even as some experimental version of metal. Just serious, heavy rock music. The fact that we both have deep backgrounds in metal, especially Andrew, means that it has turned out to have a pretty metallic vibe to it, but that’s wasn’t exactly how we were thinking about it.

We didn’t discuss any bands as reference points ahead of time. However, given the idea of the drum machine, that pretty obviously channels Godflesh, as well as Big Black. One band which became a reference point over the course of the writing process is Katatonia. Along pretty different lines, we both share a deep love of Shudder To Think, which might be less obvious just from listening to Psalm Zero, but we listen to them a lot together.

Are there bands or musicians that you found yourself coming back to or listening to more during the writing and recording process?

How is the songwriting handed between you and Andrew? In many of you past projects you took much of the songwriting load. Is that how it played out in Psalm Zero as well?

It’s fair to say that the writing of these songs is 50/50 between me and Andrew, in an overall way. I write all the lyrics, but the music itself is about 50/50. But the process has worked very differently with each song. For some of them, I wrote the entire vocal melody, the bass part, and the overall structure, and Andrew wrote his guitar part, and then we collaborated on the drum programming. In other cases, I wrote Andrew’s guitar parts, he wrote my bass parts, and then we would collaborate on writing the vocal parts. In all cases, the division of labor is very fluid and messy. That kind of disorganized collaborative process might be inefficient time-wise but it’s part of what gives the music its richness.

There has been a lot of talk in recent years of experimental metal bands in the U.S., in what Andrew called in one interview “watered down versions” of metal that is the result of an artificial marrying of styles. Yet Psalms Zero has more of a composite feel to it, as if two minds are taking turns in constructing something that’s not a mash-up of both but a construct of both. Was there a conscious effort to avoid just fusing or watering down each member’s sensibilities or was it just a natural effect of your work together?

That’s just a natural thing. For the most part, when I write music, I don’t think about genres or how I’m combining them, expanding them or whatever. Andrew doesn’t think that way either. To me, Andrew’s screamed vocals don’t even necessarily equal “metal”. In a way, I just view them as a sound, an intense, noisy, percussive texture. And I don’t view my own vocals as necessarily “pop” either. They’re just a certain clean, steady-pitched sound. Mostly we approach these elements as purely musical/emotional elements, not as signifiers of genre. Yes of course guttural harsh vocals mostly only happen in metal or hardcore, so those roots and connotations do exist. And that’s fine. But those genre cues aren’t what we think about when we work. We get inside the material on the level of sound and feeling and work on the music from inside out.

I don’t want to speak for Andrew, but what I consider to be “watered down” in any kind of music, is superficiality. A lot of bands think they’re doing something original by combining superficial aspects of metal with superficial aspects of some other genre. My musical background is pretty eclectic, so I don’t care about maintaining the purity of any one genre. What I do care about is maintaining the purity of intense conviction and spirit in music. When bands create their music from the point of view of a shopper, looking at their record collection and choosing genres and influences to assemble into something supposedly “new”, it’s shallow and I can hear it in the music.

In past projects you have been involved in or led there has always been a feeling as though the music and lyrics were trying to experiment, while at the same time anchored in tradition. In Extra Life it was perhaps spirituality or Christianity, in Seaven Tears it was folk writing. Do you feel this tendency, if you agree it exists, has a stake in Psalm Zero? How?

I’m not sure how I would say my lyrics are “experimental” versus “traditional”. I’d say my lyrics for Psalm Zero aren’t too different from my lyrics for Seaven Teares. The songs on the Seaven Teares record I guess are more pre-occupied with sex than those on the Psalm Zero record but my approach to writing them is the same. There is less humor in the Psalm Zero lyrics than in the Extra Life lyrics, that’s another thing. The Psalm Zero lyrics are entirely straightforward and serious.

“In the Dead” really stands out as the one song in the album where the composite feel gives way to a fluid, melody-driven song, much like, maybe “The Ladder” on Made Flesh. Was the process of writing that song different in any way to the other songs on the album?

Yes that’s a good question. That song did have a different writing process. That was the only song where Andrew brought in the very first idea. With all of the other songs, I would bring in the first material and Andrew would come up with a whole bunch of ideas in response. With “In the Dead”, Andrew brought in two guitar riffs, and I wrote the verse and chorus on top of his riffs. Then we wrote the bridge and the end part completely collaboratively in rehearsal. A lot of people probably would expect that I wrote more of that song than Andrew because he doesn’t sing on it, and because it’s the most melodic song. But that’s not now Psalm Zero works. We write each other’s parts a lot, and with some of the parts it’s hard to even say who wrote them. We’re both really ego-less while we’re working together.

Are there other projects you’re involved with right now, and is Psalm Zero looking to be your main concern for the foreseeable future?

I’m always working on a bunch of things. Psalm Zero is my main thing as far as touring and performing in general. But Seaven Teares is starting to work on some new material, without any particular recording deadline, just starting on a new set of music which I’m very excited about. I’m still playing with the band Period, which is an all-instrumental improvisation-based group where I play guitar. Period has a record coming out in May. I’m also active as a composer in a more classical context. For the past year I have been slowly writing a set of pieces for chamber orchestra, plus guitars and six vocalists. That’s a huge project which I don’t want to talk about too much before it becomes more concrete. I’m about to write a viola duo which will be performed next year by the incredible Talea Ensemble.

I understand there are plans to take Psalm Zero to Europe this June. Any chance of seeing you in Israel?

Psalm Zero is doing a European tour in June, mostly in central Europe. Those dates will be posted soon. I don’t really know anything about gigs in Israel. If someone wants to make us an offer, it would certainly be cool to try to make it work.

* * *