ארבעה שירים לשבוע חדש // הספירה לפנים החלה

אני יודע להגיד שעוד ארבעה חודשים ישתנו לי החיים. איזה דבר מוזר זה, לדעת בדיוק. רוב החיים שלי התחושה הבסיסית שלי הייתה של מישהו במחנה אימונים, או, אולי לא מחנה אימונים, אלא של עולש שגדל באיזה צריף בחושך. לא בקטע פולני, בקטע בלגי. הזמן עובר, אתה לא ממש יודע אם ההחלטות שלך שוות משהו אבל אתה ממשיך, אנשים נכנסים ויוצאים מהחיים, וכל זה תחת ההנחה שמשהו מבשיל. שאולי חשוך כל הזמן ואין באמת מושג אם כשידליקו את האור תהיה ערום לגמרי ומרייר על עצמך, אבל אתה מקווה לטובה וממשיך (אני חושב שפה מעוגנת המשיכה שלי לטקסטים דתיים/אנשים דתיים/אנשים שהיו דתיים, העבודה הזו של לקוות, שתקווה זו עבודה קשה ומאמץ, לא חלום חמוד).

אז אני יודע שעוד ארבעה חודשים יד גדולה תרים את הצריף וכולנו נדע מה היה. מה היה נכון, מה היה לא נכון, אם כל הגפיים שלי יצאו כמו שצריך, אם הריאות מסוגלות לעמוד בכל מה שריאות עומדות בהם. וכל זה, בכלל, בגלל שמישהו שהוא לא אני נולד. ילדה קטנה ויפה, באופן חסר כל אובייקטיביות, תגיח. ובאותו הזמן, תקופת הדמדומים של התואר הלא נגמר שלי תכנס להילוך יותר גבוה ואני אשכרה אתחיל ללמד וללמוד באור, איפה שכולם יכולים לראות.

מוזר לי שאני לא מפחד. כאילו, אני כן, אבל אני לא. מוזר לי שזה הגיוני הרבה יותר מאשר כל מה שבא לפני, שאני מוכן (כאילו, אני לא).

חוצמזה הכל טוב. הנה ארבעה שירים (פלוס בונוס חוץ–פלייליסטי בסוף)

פלייליסט:

שם: Lycus

מקום: אוקלנד, קליפורניה (אמריקה המוזהבת)

אלבום: Tempest ו– Demos

שנה: 2013 ו-2011

בכמה מילים: דום–מטאל אמריקאי טוב. זהו. עוד להקה מוצלחת מהלייבל המוצלח עד מאוד Profound Lore (אגלוך, קובלט, לוס, אולד מאן גלום, קראליס, פורטל, ועוד ועוד). בגרסת הדמו, הרבה יותר דומי לטעמי ומטונף, מה שאין לי שום בעיה איתו. בגרסת האלבום עדיין דומי, אבל הרבה יותר מלוטש, ואולי אפילו קצת פוסט–מטאלי. מעולה.

שם: Countervail

מקום: דרום קליפורניה, אמריקה–וויל

אלבום: The Most Abused Word

שנה: 2000

בכמה מילים: עבר יותר מדי זמן מאז הפעם האחרונה ששרפתם למישהו את האוטו בזמן שהתחפשתם לחתול? סבבה. בעיה שלכם. בכל מקרה, פוסט–הרדקור/הרקדור אוכל ראשים, מדוייק ולא עצלני. להקה שהכרתי תודות ליואל גינור האלמותי, שעל כל בן תמותה להיות חבר שלו בפייסבוק. סתם, טיפ.

שם: The Casket Lottery

מקום: קנזס סיטי, אמריקקקה

אלבום: The Real Fear

שנה: 2012

בכמה מילים: חצי ברצינות, אני אגיד שאני רוצה לדבר על האלבום הזה כי יש לו את העטיפה הכי יפה שראיתי די הרבה זמן. שלושת–רבעי ברצינות אני אגיד שקסקט לוטרי היו גיבורים שלי. יחד עם להקות כמו Isis ו-Botch הם היו חלק די גדול בטרנספורמציה שלי מגיל ההתבגרות המוזיקלי שלי לתוך סוג של בגרות. בגרות כי עדיין רציתי המון אלימות, אבל כבר לא יכולתי לצרוך אותה באותו האופן שצרכתי. תחילת שנות האלפיים היו מכת מוות לאוהבי מוזיקה כבדה, והיה צריך למצוא משהו אחר. והם היו, לזמן מסויים, המשהו האחר הזה. רק מה, הם התפרקו (או לפחות כך חשבתי, לפני משהו כמו עשור וזהו. אז עכשיו (קרי, לפני שנתיים) יצא אלבום חדש וטוב מאוד. טוב מאוד לא רק כי הוא טוב, אלא כי טוב שיש אותם שוב.

שם: Action Bronson

מקום: קווינס, ניו יורק – אמריקה!

אלבום: Dr. Lecter

שנה: 2011

בכמה מילים: אם אתם אוהבים את אל פי, חושבים שביז מרקי מצחיק (מי לא חושב ככה, זה מה שאני רוצה לדעת) ומוכנים שקצת יחפרו לכם, ו, כבונוס, יש לכם נטייה לחבב ארמנים/יהודים קצת כבדים, זה האלבום בשבילכם. הבן הלבן של דל דה פאנקי הומוספיאן וקול קית'. נראה לי.

בונוס

שם: Hiss Tracts

מקום: כלמיני

אלבום: Shortwave Nights

שנה: 2014

בכמה מילים: לא כותב פה הרבה על דרון/אמביינט, אבל האלבום הזה שווה את זה, אפילו אם אין קליפים ביוטיוב ואני צריך להתחנף לוימאו (בהנחה שזה יעבוד). מוזיקת אווירה מהסוג הטוב, כזו שנותנת לך לעשות דברים אחרים אבל לעשות אותם טוב יותר.פרוייקט של דיוויד בריינט (גוספיד יו בלאק אמפרור) וקווין דוריה (טוטל לייף). מומלץ עד מאוד.