עדכוני סיוט: Portal ומפלצות ה(חוסר) תהילה
לפני כמה שנים עשיתי איזה ניסוי קטן והתחקיתי אחרי הגלגולים השונים של להקת פוסט-הארדקור מאוד משפיעה בשם Hoover. הרעיון הבסיסי נולד כתוצאה מהעניין הרב שיש לי בסצנת ההארדקור של איזור וושינגטון באמצע שנות השמונים, עניין שמקורו לרוב היה באיזו תחושה אישית שלי שבעצם 90 אחוז ממה שאני שומע, בין אם זה בלאק מטאל נורווגי או פוסט-מטאל צפון אמריקאי, חייב לפחות במשהו לאסתטיקה המוזרה שנולדה שם לכמה שנים. אז עשיתי סוג של עץ יוחסין שמתחיל בהובר ועובר לשלל הלהקות שהתפצלו ממנה והמשיכו כל אחת בסגנונה היא. עד היום זה אחד הפוסטים שאני הכי גאה בהם בבלוג הישן (אגב, זה הבלוג הישן). אלגנטי, מלא מידע, ומלא להקות טובות.
הסיבה שאני מעלה את אותו הפוסט היא שהפוסט הזה הוא במידה רבה בן דוד רחוק שלו. השורש של מה שאני כותב ברגעים אלה הוא להקה אחת, גם מאוד מרכזית בסצנה שממנה היא באה – מפלצת הדת׳ Portal האוסטרלית. אבל בניגוד למה שכתבתי אז על הובר הכוונה עכשיו היא לא להתחקות אחרי להקה מתה ומה קרה לנבגים המוזיקליים שלה לאחר מותה אלא להתעדכן לרגע אודות הזרועות הארוכות והמוזרות שפורטל שולחת. ומכיוון שזה היה נראה לי כמו פוסט מעט יותר מורכב ממה שאני בדרך כלל מעלה לדף הפייסבוק של הבלוג, אז אני חורג ממנהגי ואשכרה מעלה פוסט מכובד כזה של גדולים.
תחנה 1 – סיוט
אז מכיוון שאולי לא כולם מכירים את פורטל, כמה מילים: להקת המטאל העכשווית אולי המחדשת והמוזרה ביותר שפועלת בערך בכל היקום. דיסוננס על גבי דיסוננס של גיטרות עקומות (בדרך כל מרובות מיתרים, אולי הרגע היחידי שבו זה אשכרה פועל לטובת מישהו), תופים בקצב מוזר, סולן שנשמע כמו הר מתפרק, ובעיקר נוכחות בימתית כנראה המבעיתה ביותר היום. חושבים שבטושקה או גוסט מצמררים? תראו חמש דקות של הופעה של פורטל וכנראה שיימצאו שארי שתן על גופתכם ההמומה.
האלבום האחרון של פורטל, Ion, הופיע אצלי בסיכום השנה של 2018 אם כי לצלילי מחאה מסויימת משום המהפך ההפקתי שהלהקה עברה, שבעיני מזיק יותר משהוא מועיל. אבל לא חייבים לשמוע את Ion, כמובן, אם יש את Swarth המופתי מ-2009, בקלות אחד מאלבומי הדת׳ מטאל הכי חשובים של האלף הנוכחי, או אפילו את Vexovoid המעולה מ-2013, שבניגוד ל-Ion שיפץ את ההפקה מבלי לפגום באווירה.
תחנה 2 – סיוט עם קיא
עכשיו, למי שלא מכיר הסצנה האוסטרלית היא בגדול ביב שופכין של טירוף ויצירתיות במה שמזכיר, לפחות לי, את הייחוד והקסם של סצנת המטאל השוויצרי של שנות השמונים-אמצע תשעים (Coroner, Samael, Celtic Frost וכו׳). דוגמאות לא חסר, בין אם זה הדת׳ מטאל הפשוט לא נורמלי של Diocletian או הדת׳/בלאק ההיסטורי של Sacriphyx, השאול השחור שהוא (או היה) Striborg, או ההזיה החד-פעמית שהייתה diSEMBOWELMENT וכן הלאה עד מוות. אבל להקה נוספת עם חבל טבור לתמנון הפורטלי היא Impetuous Ritual.
מעבר לעובדה שיש קשר לספינת האם (גיטריסט ומתופף, שניהם היו בIR עוד לפני שהצטרפו לפורטל בסוף העשור הקודם), Imetuous Ritual הייתה אחת ההמלצות הישנות שלי, שמאז נזנחו (כמו כל דבר בחיים). בזמנו עפתי על האלבום שלהם מ-2014, Unholy Congregation of Hypocritical Ambivalence, אבל מאז, מסתבר (שוב, קשה לעקוב) הם הוציאו עוד חתיכת טירוף אפל ונורא ב-2017, בשם Blight upon Martyred Sentience.
המשוואה יחסית פשוטה: אהבתם את פורטל? אתם אוהבים קילשון בעין בזמן שאתם אוכלים גלידה? אז זו להקה שדי בטוח להמליץ עליה.
תחנה 3 – סיוט עם גופה
עוד להקה באילן היוחסין הרקוב הזה היא Grave Upheaval, שבה יש ייצוג מרשים של 50% לנבחרת פורטל למונדיאל הגיהנום, בעיקר כי המתופף של פורטל, איגניס פטווס (קווין, בשבילכם) הוא חצי מצמד הדום המצמית הזה. שילוב נדיר של הקור המקפיא של פיונרל דום, הרצח של דת׳ מטאל, והתיפוף של אוטופסי. דת׳-דום, במילים אחרות, מהמעלה הגבוה ביותר, שהיא כמובן גם, לגמרי במקרה, המעלה הנמוכה ביותר.
ולא רק זה, אלא שהעידכון לגבי מעשיה של להקה חולה זו הוא (בנוסף לעוד להקה שתכף תבוא) מן המעודכנים ביותר: אלבום חדש ומטורף לחלוטין בשם הכרזימטי: ״–״ יצא לפני חודשים מספר דרך Nuclear War Now!
תחנה 4 – סיוט עם מעיל עור ואוטו מגניב
טוויסט נחמד בכל רכבת הרצינות הזו היא Vomitor, שכוללת הפעם את גיטריסט פורטל הלוא הוא הורור אילוגיום (היי כריס) ונע במקום על הציר המוכר ״מוות שחור הכל מפחיד״ על הציר שבין אולד סקול דת׳ מטאל ל-Nuclear Assault. שלא לומר, כמובן, שכשאתם חושבים על דת׳ ות׳ראש אתם בהכרח חושבים על הצורה המוזרה שבה ומיטור עושים את העסק הזה. אבל אני חושב
שבשלב זה כולנו כבר מבינים שלא לצפות כלום כשזה מגיע לקבוצת האנשים המוזרה והיצירתית הזו. בכל למקרה, לחובבי הסוגה יש סיבה לשמוח כי הלהקה הוציאה אלבום באפריל של שנה שעברה (2018) דרך Hell's Headbangers. סחתיין על האותיות העבריות (טרנד קאלט מאוס במיוחד).
לפני שאברח לי לתוך השקיעה, עוד משהו קטן: אם בענייני מה שיצא השנה עסקינן, ואם בדת׳ מטאל יחסית ישיר ולעניין חפצתם אז השותף של מר מתופף ל-Grave Upheaval הוא למעשה גם המתופף של הרכב הדת׳ Temple Nightside שלגמרי במקרה יצא גם לו אלבום ממש לאחרונה דרך Iron Bonehead המעולים. הנה:
מי מלך הנשמה של האינטרנט?