השמעת בכורה: Kluvim שוברים את התבנית, מרכיבים את התבנית, ושורפים אותה

זה לא בדיוק סוד, אני חושב, ש-Kluvim, או בשמם הלועזי כלובים, הם אחת הלהקות הצעירות הכי טובות בארץ הקודש כרגע. כתבתי את זה כשהכללתי את אלבום הבכורה המצויין שלהם ברשימת סוף 2018, וכתבתי את זה עוד יותר (אני יודע לכתוב ממש חזק) אחרי שראיתי אותם בהופעה, אבל יש בהם את השילוב הנדיר של דחף קמאי לשרוף את העולם, לקחת את מה שנשרף, ולזרוק אותו לים של נזלת, ובאותו הזמן לשמח, להכניס שמחה ללב. לא יודע למה. זו לא מוזיקה שמחה במובן השיטחי של המילה, אני מניח שבמובן השטחי של המילה היא קרובה יותר לתהום של רגשות חצי אפויים בים של פידבק, אבל אותי היא משמחת. אולי מעצם קיומה.

אבל עם יציאת האיפי החדש שלהם – ״מלך מת״, שיצא בקרוב מאוד – יש תחושה חדשה של התרגשות. לא רק כי במשך שלושה שירים הם ממשיכים להפגיז את החומות של המוח שלי כאילו הם מינימום יהושע בן נון. וזה לא להגיד שיש משהו רגיל בשלושת השירים האלה, הם מציגים את כלובים מנסים, כמו כל להקה טובה שאוהבת לדחוף אלימות לחבילות של דקה, להכניס כמה שיותר שינויי עלילה כדי לתת את התחושה הזו שאכלת ארוחה שלמה אפילו שזה לקח את אותו הזמן שלוקח להוריד את העטיפה של סוכריית טופי. סיפור שלם על גרגר אורז, אורז מאוד לא נחמד.

אבל בשיר הרביעי והסוגר של האלבומון, "Tsunami״ כלובים לוקחים את הפונציאל שתמיד היה שם, בהבזקים של ברייקדאונים כואבים, בהאטות רגעיות, ומותחים את חבילת המאגמה שלהם עד לקצה. שיר ארוך, מיוסר, חד, מכאיב. ואדיר. והנה הוא כאן בבכורה בין-לאומית, אינטרגלקטית, וסופר אדירה. הכינו את נשמותיכן. אי לכך ובהתאם לזאת אני לא ראיתי ברירה אלא לפרק לו את כל הצורה, לפחות כמו שהוא פירק לי. מרגיש צודק (אחרי הוידיאו):

00:00 – 01:06 – גרסת הפידבק גריינדקור לתזמורת מכוונת כלים. לקחת את הקטע של ״שיט יוצא לי פידבק פה כי הכל בכוונה בווליום גבוה מדי״ ולעשות ממנו קטע פתיחה, כולל שיט אלקטרוני מחורבן שהורס את המצב רוח ברקע, בקטע טוב, ושבסופו של דבר משתלט גם על הפידבק.

01:07 – 02:47 – מעל מדבר הפידבק והחרא האלקטרוני (בקטע טוב), קריינות כפולה מתחילה, קול נקי וקול בלאק כועס חרא (בקטע טוב) אומרים שוב ושוב, בערבוב, את אותו הדבר: ״ צל חרטה, אין לי מקום לחיים ריקים, הרעש הוא רק נבואה שחורה, מרגיש שזה בא״. משהו כזה, אולי יש עוד. והכל תחת המשקל ההולך ומצטבר של רעש ושיט. יודעים כמו מה זה נשמע? זה נשמע כמו שדר מצוקה מספינת חלל שנראית כמו אוטובוס אחרי שהשתלטו עליה חייזרים והם בדיוק כרגע הורגים את כולם. זה כמו ייאוש, כמו סוף של משהו. סוף של מה, אתם שואלים?

02:48 – של האזניים שלכם.

02:29 – 03:19 – אני לא שמעתי אותם ככה. אני גם לא יודע בדיוק מה זה שאני שומע. זה סלאדג׳? קצת, אבל לא. זה דומי? קצת, כן. במיוחד הרייד הנהדר הזה שנופל כמו משקולת. אבל לא ממש. זה פשוט כלובים בסלואו מושן? אולי. קצת. זה כמו לצוף בחלל, קצת. מקודם חייזרים תקפו אותנו, עכשיו אנחנו מפורקים בחלל משהו כזה. אתם בטח שואלים למה אני קוטע את החלק הזה פה?

03:19 – 03:20 – בגלל מעבר התופים הזה. אני לא יודע למה, כולה סנייר נופל, הכל טוב. אבל יש פה משהו. כמו לב שדופק אחרי שלוש דקות שהוא לא. כדאי לשים למעברים האלה של אביב גוזלן. אין המון מהם, כל אחד שונה, וכל אחד רוצח.

03:31 – הריף מתחיל להגביר קצב ולהתאחד עם התופים. המילים מהפתיח המלחיץ חוזרות שוב ושוב. מישהו פה מרגיש שמשהו בא. תשמעו את השילוש הזה: הריף והתופים ביחד, התופים עוזבים כדי להרביץ לרייד, הבס נותן מכה קטנה, לפני שמתחיל עוד סבב. כלובים בצורת Thou על מצע Full of Hell בסלואו מושן. הגיוני.

03:52 – תרועת גיטרה קצרה, והקצב נמשך רק שהשילוב משתנה. קודם תופים, אחר כך גיטרות. בס מתאחד עם הריף כמו פאקינג חייל רע.

04:15 – מעבר תופים של חפץ חללי שעף בחלל וכמעט פוגע בנו. מה נסגר גוזלן, למה להרביץ? ואגב, במסגרת ההיפוך של הריף המעבר הזה גם הפוך. לא מעבר ואז סנייר, סנייר ואז מעבר. כמו שאלה פתוחה בלי תשובה.

04:29 – מרגיש שזה באאאאאאאאאאאאא.

04:59 – עוד תרועת גיטרה ואז מי בא?

05:00 – 05:44 – מי ניחש סקסופון? כי אני לא ניחשתי סקסופון. זה מעניין, כאילו גם בגלל שזה סקסופון, אלא שמה שהסקסופון עושה פה זה מתפקד כמו סולו גיטרה בשיר ת׳ראש, רק ממש ממש איטי. ועם סקסופון. הוא רץ, משתגע, והריף מגביר מהירות תחתיו, משתנה. מוב 80s קלאסי.

06:00 – הסקסופון ממשיך לבד בלי כלום כמו הקינג שהוא, אבל אז חוזר הפידבק. רגע, מה זה פה? סיפור! זה סיפור! גאד דאם. אם כי, בואו נודה על האמת, בהתחלה לא היה סקסופון. יותר טוב ממשחקי הכס, חברים. טיפ לחכמים: תנו לשיר הזה לחזור לשיר הראשון. על לא דבר.

FIN

חכו חזק לאיפי הזה. הוא לא מספיק, כי אין מספיק שירים, כי אני צריך עוד שירים. אבל הוא הולך לנקות לכם את הביוב. ואם בא לכם, תנו ביקור לדף הפייסבוק של מאשין מיוזיק. הרבה דברים קורים שם, חלקים טובים.