בראש ובראשונה, הפוסט הזה (או הרשימה הזו, אם אתם לא בעניין של שימוש במילים שבעצם אומרות "עמוד") הוא מעשה נמהר וחסר אחריות ממדרגה ראשונה. ואני מתכוון לזה רק חצי בצחוק. — התחלתי את… להמשיך לקרוא
ישנו שקר קטן שמסתובב לו בין האנשים השונים והמשונים שאני ואתם מכירים בחיינו הפרטיים. שקר שהוא כמו משקולת על הגב הקולקטיבי של כל חובב מוזיקה ממוצע בארץ הקודש ומחוצה לה. מהו אותו שקר… להמשיך לקרוא
אני אמור ללמוד עכשיו ולא זו לא הפעם הראשונה שאני כותב לבלוג הזה במקום ללמוד. אבל אולי הפעם הראשונה שאני עושה את זה ככ רחוק מהבית. השהיתי להרבה זמן את הפרויקט הקטן הזה… להמשיך לקרוא
Carcass, בדומה במידה מסוימת ל-Killing Joke, היו הלהקה שלי בשדה של להקות מאותו סגנון שפשוט לא יכולתי להתחבר אליהן. וכמו ש KJ היו להקת האייטיז שלי, עם הגישה העקומה והשירים העקומים, כך Carcass… להמשיך לקרוא
ברוכים הבאים לביוב הכי שמח בעיר. את ًWhite Zombie גיליתי אי שם בכיתה ח', כש "More Human Than Human" האגדי הבליח לחיי דרך מסך הטלוויזיה או הרדיו או מה שזה לא יהיה (לרדיו… להמשיך לקרוא
"נראה, אם כן, שמן הראוי שדברים שמיועדים להניע את רגשותיהם של אנשים במידה משמעותית יהיו, מלבד היותם חדשים במידה מסויימת, בעלי יכולת לעורר כאב או הנאה" (אדמונד בורק, על הנשגב והיפה, ספר I,… להמשיך לקרוא
לא פשוט לכתוב על אלבום שמזה זמן די רב הוא עובדה, כמו סלע באמצע החוף. האלבום שיופיע בכל רשימת "האלבומים שהכי___אותי" (השלימו את החסר), כולל כנראה גם ברשימות צדדיות יותר כמו, נגיד, "אלבומים… להמשיך לקרוא
אם Tim של ה-Replacements היה סוללת דמויות מעיירה אמריקאית מוזרה ואפרפרה, חלקם חסרי סיכוי, חלקם בועטים בפנים, אז Throwing Copper הוא העיירה הזו בלילה, בגבול בין הבתים ליער שמקיף אותה. מקום מפחיד, שלא… להמשיך לקרוא
למרות כל מה שדובר עליו, ולמרות כמה שלכלכו, ולמרות החזרה הפתאומית לאופנה, שנות השמונים היו העשור שהדור שלי פספס. אבל למרות שזה היה העשור שכולם, במידות משתנות, חלמו על להיות בני שש-עשרה (בניגוד… להמשיך לקרוא
ניסיתי פעם, ניסיתי פעמיים, ולא ממש הולך לי לכתוב על האלבום הזה. אם היינו בעידן מכונות הכתיבה, הרצפה הייתה מרוצפת ניירות מקומטים. אולי בגלל שהוא היה ענק בשבילי מזמן,התגלות, למרות שהוא עדיין ענק… להמשיך לקרוא
בהתחשב באפקט שהיה ללהקה ולאלבום הזה על חיי הצנועים, הדרך שבה הגיחה Tool אל חיי הייתה די סתמית. את המוזיקה שלהם ראיתי לראשונה בתכניות מיתולוגיות כגון Headbanger’s Ball של MTV ו-House of Noise… להמשיך לקרוא
רגעים אמיתיים בחיים לא עובדים כמו פרקים בסדרת טלוויזיה. שם, בדרך כלל, לקהל ולשחקנים ברור מתי הם עצובים, או כועסים. מתי מגיע רגע של קתרזיס או שמחה. הקהל יודע מתי למחוא כפיים (אפילו… להמשיך לקרוא
יש אלבומים, רגעים מוזיקליים, שהם יפים, אבל לא רק. חזקים, אבל לא רק. אמיתיים, אבל לא רק. רגעים שבהם מתלכדים באותו הזמן ובאותו מקום כל כך הרבה דברים, לפעמים גם היסטוריה, שקשה לשים… להמשיך לקרוא
מרכיבים: 1 חבילה עיסת קארי 1 חופן למון גראס 1 כוס The Clash 2 כוס Public Enemy 1 קורט Rage Against the Machine 1 דלי ביטים משוגעים 5 חביות בסים שמרעידים לשכנים את… להמשיך לקרוא
אומנות גדולה, בין אם זה ציור, קולנוע, ספרות, או מחול, מצליחה לא רק לתאר פעולות ומצבים אלא להעביר תחושת חיים. להפיח נשמות אמיתיות בים של מילים ודימויים. זה מה שOutkast מצליחים לעשות לעיר… להמשיך לקרוא
The Nations of Ulysses, עוד ענף בעץ היוחסין המוטרף שהוא סצנת המוזיקה של וושינגטון די.סי., היו סוג של נס רפואי. הם לא ניגנו מוזיקה שהייתה אמורה להיות רלוונטית, הם לא דיברו על דברים… להמשיך לקרוא
