מתישהו באפריל 1995 הייתי נער די צנום. זאת אומרת, הייתי נער די צנום גם במרץ 1995, אבל אל מול הגברים השעירים והמגודלים שהתגודדו להם בכניסה לסינרמה הרגשתי צנום יותר אפילו מבדרך כלל. הייתי… להמשיך לקרוא
אין לי כל כוח למוזיקה, הלוואי שהיה לי. את מה שיש אני שומע בבית, מפוצץ עם קצת שירים שהם ספק מוזיקה ספק אווירה. משהו לחשוב איתו ברקע, לכתוב איתו ברקע, לנהוג איתו ברקע.… להמשיך לקרוא
הרבה זמן לא העליתי שום דבר, וזה מהסיבה הפשוטה שלא ממש יצא/לא ממש בא לי/הייתי מעט מבואס, לא כזה משנה ממה. אבל מה שכן משנה, הוא שאת עניין סיכומי השנה – שאותו אני… להמשיך לקרוא
הצטופפתי לי משמאל לבמה, מפאת החשש שמעגלי פוגו חובבניים בגילי המופלג עלולים לשלוח אותי עם אגם שבור למיון באיכילוב, והמתנתי. מוזיקת רקע עלק דרמטית, הלהקה עולה לבמה. ואז, הבזק באופק. אויש, הפנים שלי… להמשיך לקרוא
בפעם האחרונה שכידון כרום נוצץ נכנס לי בראש, חשבתי "היי, זה לא כיף." אז זהו, שטעיתי. ועכשיו, עם בוא הבשורה הדי הזויה, ש-Dillinger Escape Plan מתעדים לנחות פה בארץ ישראל הקדושה בנובמבר, הגיע… להמשיך לקרוא
אז ככה, אחרי שבוע שבו העמסתי על עצמי אולי ביס אחד יותר ממה שאולי הייתי צריך, הרבה אנרגיות אין כרגע. אני מבשל משהו קטן שאני מקווה להעלות בשבוע הקרוב, אבל עד אז אני… להמשיך לקרוא
עברו כמה ימי מילואים וצום אחד ולא ממש בא לי להתברבר יותר מדי. אז הנה כמה שירים קצת יותר שקטים (פחות או יותר) שנכנסו לי לראש לאחרונה, עם כמה שפחות תיאורים מצידי. Hey… להמשיך לקרוא
אני לא אוהב לכתוב ביקורות על דיסקים חדשים, כי לא נראה לי שזה משהו שאני רוצה להתעסק איתו, כל הזמן לרדוף אחרי מה שהכי חדש, אבל הפעם באמת שאין לי ברירה. והחדשות רעות.… להמשיך לקרוא
הפעם הלכתי על משהו קצת שונה. אולי זה בגלל החום המטורף הזה. קלי פולר, הלא הוא מייקל קלי, יושב בצורה די מדהימה על התחום האפור הוזוהר שבין דיסקו, מוזיקת ריקודים גנרית, אלקטרוניקה, גאונות… להמשיך לקרוא
(Toundra – Toundra II (2010 (2009) Pelican – What We All Come to Need שתי להקות שעושות מוזיקה שקטה לאנשים שלא אוהבים שקט. שירים אינסטרומנטאליים ארוכים ומתפתלים, עם שיאים ושפלים מעט מאוד מילים… להמשיך לקרוא
