סתם // כן, זה עדיין בלוג מוזיקה. באמת?
עבר די הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שמשהו עלה כאן, בעיקר כי הייתי במילואים. וכן, אם עלתה השאלה, היה כיף אדיר. דבר די דבילי לכתוב על מוזיקה, זאת מסקנה שהגעתי אליה לאחרונה כשחשבתי… להמשיך לקרוא
עבר די הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שמשהו עלה כאן, בעיקר כי הייתי במילואים. וכן, אם עלתה השאלה, היה כיף אדיר. דבר די דבילי לכתוב על מוזיקה, זאת מסקנה שהגעתי אליה לאחרונה כשחשבתי… להמשיך לקרוא
ברוכים הבאים לביוב הכי שמח בעיר. את ًWhite Zombie גיליתי אי שם בכיתה ח', כש "More Human Than Human" האגדי הבליח לחיי דרך מסך הטלוויזיה או הרדיו או מה שזה לא יהיה (לרדיו… להמשיך לקרוא
דיון מקוטע שניהלתי לפני כמה ימים בנושא "למה אין בבלוג מוזיקה ישראלית" גרם לי להצהיר הצהרה שהייתי רוצה לחקור מעט. ההצהרה הייתה, בהקשר למוזיקה ישראלית (נקרא לה אינדי) שמתרגשת בימים אלו: "לא שמעתי… להמשיך לקרוא
הכוחות המוחיים האדירים שלי (אדירים מספיק כדי להמציא מילה כמו "מוחיים") כרגע בשירות הצעת המחקר שלי וצפייה אובססיבית בסדרות באינטרנט. אי לכך ובהתאם לזאת, שירים אקראיים ונחמדים שמזיזים רגליים זה מה שאני חושב… להמשיך לקרוא
"נראה, אם כן, שמן הראוי שדברים שמיועדים להניע את רגשותיהם של אנשים במידה משמעותית יהיו, מלבד היותם חדשים במידה מסויימת, בעלי יכולת לעורר כאב או הנאה" (אדמונד בורק, על הנשגב והיפה, ספר I,… להמשיך לקרוא
לשמוע רוק, בין אם כבד או כוסאומו, זו חוויה שהיא מעבר למוזיקה. זו הזדמנות אדירה לגרום להורים שלך לדאוג. מוזיקה בפול ווליום עם דלת נעולה, גיטרות חשמליות שמזייפות לכל השכונה את המוח, פוסטרים… להמשיך לקרוא
לא פשוט לכתוב על אלבום שמזה זמן די רב הוא עובדה, כמו סלע באמצע החוף. האלבום שיופיע בכל רשימת "האלבומים שהכי___אותי" (השלימו את החסר), כולל כנראה גם ברשימות צדדיות יותר כמו, נגיד, "אלבומים… להמשיך לקרוא
אם Tim של ה-Replacements היה סוללת דמויות מעיירה אמריקאית מוזרה ואפרפרה, חלקם חסרי סיכוי, חלקם בועטים בפנים, אז Throwing Copper הוא העיירה הזו בלילה, בגבול בין הבתים ליער שמקיף אותה. מקום מפחיד, שלא… להמשיך לקרוא
למרות כל מה שדובר עליו, ולמרות כמה שלכלכו, ולמרות החזרה הפתאומית לאופנה, שנות השמונים היו העשור שהדור שלי פספס. אבל למרות שזה היה העשור שכולם, במידות משתנות, חלמו על להיות בני שש-עשרה (בניגוד… להמשיך לקרוא
הרבה דברים לא ממש הולכים בזמן האחרון. רופאים, עוד קצת רופאים, רגשות האשם הרגילים על זה שאני לומד מספיק, לא עושה מספיק, רואה יותר מדי טלוויזיה. אפילו הכלבה והאוטו שלי, שני יצורים די… להמשיך לקרוא
אני תמיד הייתי רגיל. יש לי פרצוף רגיל, הרגלים רגילים, העדפות די רגילות. אני מתלבש בצורה שאפשר להגיד אותה כלא יוצאת דופן בעליל. במהלך די הרבה מהחיים שלי הרגשתי לא משהו עם זה… להמשיך לקרוא
ניסיתי פעם, ניסיתי פעמיים, ולא ממש הולך לי לכתוב על האלבום הזה. אם היינו בעידן מכונות הכתיבה, הרצפה הייתה מרוצפת ניירות מקומטים. אולי בגלל שהוא היה ענק בשבילי מזמן,התגלות, למרות שהוא עדיין ענק… להמשיך לקרוא
בפעם האחרונה שכידון כרום נוצץ נכנס לי בראש, חשבתי "היי, זה לא כיף." אז זהו, שטעיתי. ועכשיו, עם בוא הבשורה הדי הזויה, ש-Dillinger Escape Plan מתעדים לנחות פה בארץ ישראל הקדושה בנובמבר, הגיע… להמשיך לקרוא
בהתחשב באפקט שהיה ללהקה ולאלבום הזה על חיי הצנועים, הדרך שבה הגיחה Tool אל חיי הייתה די סתמית. את המוזיקה שלהם ראיתי לראשונה בתכניות מיתולוגיות כגון Headbanger’s Ball של MTV ו-House of Noise… להמשיך לקרוא
רגעים אמיתיים בחיים לא עובדים כמו פרקים בסדרת טלוויזיה. שם, בדרך כלל, לקהל ולשחקנים ברור מתי הם עצובים, או כועסים. מתי מגיע רגע של קתרזיס או שמחה. הקהל יודע מתי למחוא כפיים (אפילו… להמשיך לקרוא