ארבעה שירים לשבוע חדש // הספירה לפנים החלה
אני יודע להגיד שעוד ארבעה חודשים ישתנו לי החיים. איזה דבר מוזר זה, לדעת בדיוק. רוב החיים שלי התחושה הבסיסית שלי הייתה של מישהו במחנה אימונים, או, אולי לא מחנה אימונים, אלא של… להמשיך לקרוא
אני יודע להגיד שעוד ארבעה חודשים ישתנו לי החיים. איזה דבר מוזר זה, לדעת בדיוק. רוב החיים שלי התחושה הבסיסית שלי הייתה של מישהו במחנה אימונים, או, אולי לא מחנה אימונים, אלא של… להמשיך לקרוא
רגע, אז מה? אני אמור לכתוב תזה עכשיו? אה? קטע. בכל מקרה, חלק גדול מהבלוג הזה בשנותיו הראשונות (אפשר להגיד את זה אני חושב אחרי כמעט ארבע שנים של פטפוטים באפילה) היה הארדקור.… להמשיך לקרוא
לא יודע אם כולם מרגישים ככה, אבל יש לי הרגשה (שורש ר.ג.ש ממש מתפוצץ פה) שכן. לא מוערכים, מרגישים את הגלגלים של כולם בהילוך חמישי ופתאום אתה, כאילו הרגע קמת משינה, לא שמת… להמשיך לקרוא
כן כן, הגיע הזמן האהוב עליי בכל חודש (והרי ברור שהוא יגיע לפחות פעם בחודש) בו העולם מרגיז אותי טיפה'לה יותר מדי, מה שמוביל אותי לצריכה מוגברת של רעש מתוק ומרגיע. הפעם, יחד… להמשיך לקרוא
לקראת השבוע הממשמש ובא, הגעתי למסקנה שמה שאני צריך היום זו קצת מהאלימות, שמדי פעם מבליחה לה לכאן. אבל, אולי בניגוד לפעמים האחרות שבהן חפצתי בפיצוץ כמו-גרעיני, הפעם נלך על הצד הקצת יותר… להמשיך לקרוא
The Nations of Ulysses, עוד ענף בעץ היוחסין המוטרף שהוא סצנת המוזיקה של וושינגטון די.סי., היו סוג של נס רפואי. הם לא ניגנו מוזיקה שהייתה אמורה להיות רלוונטית, הם לא דיברו על דברים… להמשיך לקרוא
אם כבר צריך תירוץ לדבר על שלישיית הגאונים המטורפת הזו, אז הנה, יש תירוץ: החודש לפני 26 שנים יצא אלבום המופת הכפול Double Nickels on the Dime. יופי, עכשיו אפשר להמשיך. את ה-Minutemen… להמשיך לקרוא
Helmet, במידה כזו או אחרת, היו הסוניק יות' של עולם המטאל/הרדקור בתחילת שנות התשעים. כמו סוניק יות' הם נראו כמו האנשים הכי רגילים בשכונה, עם טי-שרטים וג'ינס; כמו סוניק יות' הם היו כנראה… להמשיך לקרוא
לא תכננתי ללכת להופעה היום. אולי לא בדיוק רציתי, אבל לא היה לי מספיק אנרגיה לחשוב על זה, לקום מהספה, לכבות את הטלוויזיה, להאכיל את הסוסים (פשוט שאני בקנטאקי. זה מה שעושים בקנטאקי,… להמשיך לקרוא
יש לי מבחן ואני תקוע מול המחשב כמו אדיוט. אם זו לא סיבה למסיבה, אני לא יודע מה. והטמטום הזה, הניסיון הלא מעודן להתחמק מללמוד למבחן המתחרבן הזה, עושה חשק לסוג מסויים מאוד… להמשיך לקרוא
העובדה הכי משמעותית בקריירה של פוגזי, בעיני רבים מאלו שעקבו אחריה במשמעת כמו צבאית לאורך שנות התשעים, הייתה שאיאן מק'אי, המוח, הנשמה, והמנהיג של הלהקה, היה בשלב אחר של חייו המוח, הנשמה, והמנהיג… להמשיך לקרוא