ארבעה שירים לשבוע חדש // דברים יפים ומלהיבים, אלא אם כן אין לכם לב
או שאני מעלה פוסט פעם בעשור או שאני מעלה פוסט כל חמש דקות. אבל הפעם הניג'וס שלי הוא למטרה טובה (מה שאומר שהשאר למטרת ניג'וס בלבד, אני מניח שזה נכון). הרבה זמן לא עשיתי "ארבעה שירים לשבוע חדש", סוג של פוסט–שקר שאני מעלה בדרך כלל באמצע או סוף שבוע, כדי לשמור על האמינות שלי.
אז כן, יום שלישי וזה, אבל יצא שבכמה ימים האחרונים אני נתקל בכמה דברים די מלהיבים וחדשים (לי, אם לא לכם, אז בסדר אין בעיה. אני בטח שיש בלוג למתקדמים אצל השכנים. חארות. סתם לא חארות, אל תלכו).
אז כמיטב המסורת, אני פשוט אפצח בעניינים. שתי מציאות היפ הופ ושתי מציאות "איזה מוזר ויפה זה יא–אללה אני מבסוט". הנה
פלייליסט:
שם: Seaven Tears
מיקום: ברוקלין, שזה בניו–יורק, שהיא באמריקה
אלבום: Power Ballads
שנה: 2013
בכמה מילים: צ'רלי לוקר, הלוא הוא הגאון הלגמרי משוגע מלהקות כגון ה-Z's ו Extra Life יוצא במיזם חדש אחרי ששבר לי את הלב עם פטירתה בטרם עת של Extra Life, שהייתה להקה שמאוד אהבתי (על האלבום המלא האחרון שלהם אפשר לקרוא פה ופה, ופה יש ראיון קצר שעשיתי עם לוקר בזמנו).
את את מחלפות המאת'-רוק/אני-פסיכופט-עם-יומרות-של-בטהובן לוקר החליף במשהו טיפה יותר יומרני, שהוא פרוייקט/להקה שמוקדש לשירי עם בריטיים עתיקים. זה נשמע לא טוב, כי באמת אין דרך ממש טובה ומחניפה לתאר את מה שהאיש הזה נוטה לרצות לעשות, אבל זה תמיד איכשהוא כן נשמע טוב במציאות אז שווה לנסות. לא אלבום קל, אבל גם לא מכוער.
שם: Big K.R.I.T
מיקום: מרידיאן, מיסיסיפי, שזה אחושרמוטה באמריקה
אלבום: Live from the Underground
שנה: 2012
בכמה מילים: ג'סטין סקוט, הלוא הוא ביג קריט, שהוציא מאז שחתם בדף ג'ם ביקר מיקס טייפים (כולל ממש לא מזמן), אבל הוציא אלבום "אמיתי" לפני שנה ומשהו. אם אתם אוהבים היפ הופ בנקודת האמצע שלו בין "כמה נשמה ומצפון ואמנות יש לי" לבין "אני ענק אני אמחץ את אמא שלכם" אז הוא מהבודדים שיושבים על הנקודה הזו ויושב עליה טוב. אלבום די מלהיב, שעושה חשק לשמוע את שלושת האלבומים הראשונים של אאוטקאסט כל היום. דרום ארה"ב איז באק.
שם: Correction House
מיקום: הצד האפל של הירח, ליד הבית של השטן
אלבום: Last City Zero
שנה: 2013
בכמה מילים: מפגש מפלצתי באמת של כמה מהאנשים היצירתיים וה, אמ, מפלצתיים יותר שיש בעולם, וזה כולל את: סקוט קלי (נוירוזיס), מייק וויליאמס (אייהייטגוד), ברוס לאמונט (יאקוזה), וסנפורד פרקר (מינסק ונאכטמיסטיום, עליהם השלום). קשוח, מחוספס, איטי וענק מהחיים, תכלס כמו כל דבר שסקוט קלי עושה (כן, התראת מעריץ). על כל מקרה, מומלץ.
שם: Brother Ali
מיקום: וויסקונסין, שם למעלה באמריקה, איפה שקר
אלבום: Mourning in America and Dreaming in Color
שנה: 2012
בכמה מילים: איש גדול מימדים, לבן, לבקן, מוסלמי, שעושה היפ הופ כמו הטופ שבטופ. כן, ברור הסיפור האישי ההזוי שלו משחק תפקיד באפקט של לראות אותו ולשמוע אותו, אבל הוא מוכשר כמו שד לבן, לבקן, מוסלמי. אני התחלתי מהאלבום האחרון ומתכנן להמשיך הלאה. פוליטי, רגיש, מוזיקלי. נהדר. כבונוס אני מוסיף פה סט פריסטייל שהוא עשה בתכנית של סוויי המעפן, רק כדי להדגים את גודל הכשרון (חכו לביט השני).
