קוראים לבלוג הזה מאשין מיוזיק, וקוראים לפוסט הזה ״המלצות על מוזיקה לטיול נעים בטבע״
מי יודע כמה זמן לא כתבתי סתם פוסט המלצות, אולי רק בבלוג בהארץ, אבל אלוהים יודע שהייתי פעיל לאחרונה ועם הADD באה האחריות לדאוג שמי שמפספס לא יפספס. אז מבלי להכביר במילים ולפני שהתינוק יקום – מלא המלצות למוזיקה מעולה. מכיוון שלא כתבתי פוסט כזה מאז סוף השנה שעברה, אני אשתדל לכלול את ההיילייטס של כל מה שיצא ואהבתי מאז, לא כולל להקות שכבר הוזכרו בפוסטים אחרים בבלוג (דוגמת הפוסט על Corpse Flower Records והפוסט על השותפות האמריקאית-איסלנדית). ותזכורת למי שלא יודע ולא עוקב בפייסבוק: ביוזר של הבלוג בספוטיפיי יש פלייליסט מתעדכן לכל חודש, אז תמיד אפשר ללכת לשם ולשים שאפל, או מה שזה לא יהיה שהצעירים עושים בימינו. וכן, אני יודע שיוצא אלבום חדש ל-Inter Arma, כשהוא ייצא אז נדבר אז. אני מתרגש מדי. כמו כן, בסוף יש גם מקבץ לינקים לפוסטים נושאיים מעט יותר ארוכים בפייסבוק, שלא ראיתי לנכון להעתיק לפה. ביוש.
***עריכה***
אין מצב שאני הולך לעשות פוסט על כל מה שהמלצתי. דיו מיו, אני חושב שיש לי בעיה. אז מה שאני הולך לעשות זה להמליץ על הטובים ביותר ממבחר קטגוריות שהמצאתי כי אני המלך פה. אוקיי.
אלבומים שטוב לשבור איתם קיר
Ossuarium – Living Tomb // 20 Buck Spin
אלבום הבכורה של החברים הכריזמטיים האלה מפורטלנד היה אחד האלבומים הראשונים השנה שהייתי בטוח שלא רק שיגיע לרשימת סוף השנה שלי בצורה זו או אחרת, אלא כנראה בכל רשימה של כל עורך רשימות רשימתי. מעטים אלבומי הבכורה שנשמעים כל כך בטוחים, כל כך סגורים על עצמם, אם זו העטיפה המושלמת של דן סיגרייב שליט״א, הסאונד, המיקס, הכל. ובעיקר: אלבום דת׳ מטאל על גבול המסורתי אבל פשוט עשוי טוב, מרגיש טוב, ומעולה.
Ligæder – Den Tomme Menneskehed // Independent
אלבום בכורה משוגע לגמרי של חברה יחסית טרייה בסצנת הדת׳ מטאל הדנית, שכוללת כבר חברות מטונפות וגאות כגון Taphos ו – Undergang. כבד כמו בניין מתמוטט, מלוכלך כמו בניין מלא עובש, קליט כמו שיר של הביטלס, ריפים עצומים, ברייקדאונים אכזריים, ובקיצור: כל מה שרציתם באלבום דת׳ מטאל בניחוח אולדסקול. מהפתעות השנה מבחינתי, ואלבום דת׳ מטאל קרוב למושלם.
Musmahhu – Reign of the Odious // Iron Bonehead Productions
פרוייקט כמעט-של-אדם-אחד בהובלת האיש, האגדה, הריפים, שידוע בכינויו Swartadauþuz והוא השבדי הכי פעיל מאז…. לא יודע. שבדים הם פעילים? בכל מקרה, בלאק מטאל דת׳י, או דת׳ מטאל בלאקי, עתיר אווירת אופל מוערכת וריפים דוהרים. עוד אלבום בכורה שיעשה הרבה גלים לקראת סוף השנה (אם כי האושאריום יותר טוב).
xServitudex – Bringing Your Hell // Independent
הרכב הארדקור/פוואוור מעולה ואנגלי שהוזכר מעל דפי בלוג זה בהקשר של רשימת סוף השנה שעברה. הוציא אלבום קצר השנה, והוא אלים, מעולה, ונמרץ כמו הקודם. פשוט הארדקור אדיר.
Temple of Void – Lords of Death // Shadow Kingdom Records
דת׳ דום מעולה ועמוס ריפים אשר מגיע אלינו כל הדרך מדטרויט אשר באמריקה אשר בכדור הארץ. להקה חדשה יחסית, זה האלבום השני, והוא פשוט משוגע. שירים קליטים וכבדים. מומלץ.
אלבומים שטוב לשבור איתם כיסא ואז להתחבק עם זר מוחלט
Laceration – Remnants // Unspeakable Axe Records
על פניו, אם זה לא Vektor, אין באמת סיבה לשמוע ת׳ראש ב-2019. טוב, גם Power Trip. אבל כל זה על פניו (של מי?!) כי האוסף דמואים, סינגלים, איפיים הזה של להקת הת׳ראש/דת׳ האמריקאית Remnants הולך לעשות למישהו את היום. כיף, מוחץ, היפראקטיבי, ועוד פעם כיף.
Vimur – Triumphant Master of Fates // Boris Records
מאז האלבום המלא האחרון של Void Omnia (בלאק) ומאז האלבום האחרון של Vektor (ת׳ראש) אני לא זוכר את עצמי נהנה כל כך מפרץ מפרה ומפעים כל כך של אנרגיה נטולת ריטלין כמו מהאלבום הזה. בלאק ת׳ראשי נטול כל קראסט שהוא, זה לא איזה משהו ללבוש ווסטים שחורים אליו, זה משהו ללבוש חולצה מכופתרת ולשבור את המחשב. אנאליות מטאלית טהורה במיטבה.
Cara Neir – Part III/Part IV // Broken Limbs Recordings
חבורה של טקסנים מוכשרים שיש לה את הכישרון לקחת כל דבר, כל סוגה מוזיקלית, כל מצב רוח, ולהפוך אותם לשלה. הכל מהארדקור, רוק, פוסט-הארדקור, אמו, מה שבא להם, מהול באיזה חספוס זועם וגדוש אנרגיה. מסוג האלבומים שלמרות שהם זועמים תשעים אחוז מהזמן מרגישים כאילו הם מאוששים את החיים.
Endon – Boy Meets Girl // Thrill Jokey Records
אז אנדון, צוות המטורפים היפני שידוע בכל העולם בזה שהוא מטורף ויפני, מצאו בית חדש, חם, ומעולה בת׳ריל ג׳וקי. אני יודע שזו רק איזו עובדה על להקה שחתמה בלייבל, אבל אני לא יכול להגיד לכם כמה זה משמח אותי. המקום הנכון למשוגעים האלה, שגם באלבום החדש עושים את מה שהם עושים כרגע טוב יותר מכל להקה אחרת בעולם: יופי מרעש.
Judiciary – Surface Noise // Closed Casket Activities
אלבום שני להרכב הארדקור/ת׳ראש מטקסס שמרגיש כמו אלבום אבוד של Sacred Reich בהכלאה עם אלבום אבוד של Incendiary. מה שאומר: יםםםםםםם ריפים, יםםםם כעס על מישהו (על מי?!?! מי פגע בך ככה?!?) ומיליון זיליון רגעים קליטים וברייקדאונים שעושים להזיז את הראש מאוד חזק למעלה ולמטה, כמו שאני עושה בדיוק עכשיו וממש קשה לכתוב ככה. אדיר.
Theories – Vessel // Corpse Flower Records
במילה אחת: גריינד מושלם (אני יודע שאלה שתי מילים). בשתי מילים: גריינד מושלם עם המתופף של Skarp, אולי הרכב הגריינדקור הכי אנדרייטד ביקום, ועוד בלייבל שאני הכי אוהב בעולם עכשיו (כמה זה יצא במילים?). בהמון מילים: תשמעו.
אלבומים שטוב לאהוב איתם איזה עץ
Antlers as Roots – Finite // Auris Apothecary
סוג של נס האלבומון הזה. איפי שיצא במקור ב-2013 ונוצר על ידי הרכב בלאק אטמוספרי במקום הכי לא אטמוספרי ביקום, אינדיאנה. לא ממש ברור אם החברים האלה עוד ביחד או לא, אבל הלייבל המעולה והמושקע Auris Apothecary החליט לעשות לדבר היפה הזה ריאישיו מהמם, והתוצאה המהממת לפניכם. מעולה, מרגש, קצר מדי. נקווה שיש עוד בדרך.
Panopticon – The Crescendo of Dusk // Bindrune
האיש שלא זקוק לאף הקדמה אבל תמיד יקבל הקדמה, אוסטין לאן, שהוציא בשנה שעברה אלבום כפול מופתי (אני לא בדיוק זוכר אם יש אלבום לא מופתי של פאנאופטיקון, אבל מה אני יודע) שהחזיר את פרוייקט הבלאק מטאל של איש אחד שלו לשורשי השורשיות שהעלתה אותו לראש המטאל האמריקאי והעולמי, החליט שלמה לא מה אני כבר עושה והוציא איפי מושלם בהפתעה. שני שירים, מרגשים ועוצמתיים כמו רוב הקטלוג של הגאון הזה. חובה בכל בית.
Enisum – The Moth's Illusion // Avantgarde Music
אני חושב שהדרך הכי טובה לתאר את מערכת היחסים המוזרה שיש לי עם האלבום הזה (שעוד לא יצא בכלל) כך: שמעתי את השיר היחיד שיצא, וקניתי את כל הדיסקוגרפיה של הלהקה. מההרכבים האלה שאין לי מושג איך לא שמעתי עליהם. באים מצפון מערב איטליה, עושים בלאק אטמוספרי/פוסט-בלאק פולקי מקסים ומורכב ומרגש ומלודי והרמוני וקורע לב. אני מציע שתעשו כמוני, ותתחממו ככה עד שהאלבום יוצא באמצע מרץ.
IL'ITHIL – On This Day We Were Reborn in a Shroud of Light and Shadow // Psychic Violence Records
פרוייקט הדום סולו של חצי מ-Wolvserpent, בלייק גרין. לעוקבים הוותיקים יודעים שיש לי אובסס Wolvserpent פעוט לפחות מאז אלבום המופת שלהם מ-2013. בניגוד לספינת האם, אבל, זה אלבום בלאק אטמוספרי, ואם יורשה לי: אלבום בלאק אטמוספרי מושלם.
Haenesy – Katruzsa // Black Mourning Productions
הרכב בלאק הונגרי חדש, הוציאו ספליט השנה שעניין אותי מאוד, מאוד אלססטי, מאוד אפל ומכשף ורגישי כזה, אז מצאתי את האלבום הראשון שלהם מהשנה שעברה ויש סיכוי קטן שזה אלבום הבלאק שאני הכי חוזר אליו השנה. מקסים, אפל, מפחיד, מכוער, יפהפה, אדיר.
Vukari – Demo 2018 (1 and 2) // Independent
דמואים צנועים, אבל מושלמים של הרכב בלאק על גבול האטמוספרי משיקגו אשר באמריקה. מויזיקליות נדירה, מלודיות מהפנטות, וכשצריך – אלימות נהדרת. הרבה זמן לא שמעתי כל כך הרבה פוטנציאל (שרובו ממומש כבר) בכל כך מעט שירים. חובה לכל חובב בלאק אמריקאי.
Hermóðr – Arv + Forest Sky // Independent
כן, שניים במחיר אחד. אבל זה לא באשמתי. תאשימו את השבדי המוכשר, העשוי ללא חת הזה, שפשוט לא מפסיק לפמפם יופי לתוך העולם המכוער הזה. בלאק אטמוספרי/פולקי מושלם, אווירתי. טוב לכתוב איתו, טוב לחבק צבי איתו, טוב לנסוע איתו, טוב לחיות איתו. אם אני נורא רשמי, אז האלבום המלא הוא מועמד רציני לאלבום השנה. אם אני מטומטם כמו שאני, אז מבחינתי כל היצירות של האיש הזה מתחברות לרובוטריק אחד ענק של רגשות ואי אפשר להפריד בין אלבום לאיפי ללא יודע מה. מושלם.
Havukruunu – Kelle Surut Soi // Naturmacht Productions
כמו שידיד ארז סובל אוהב להזכיר לי, לא כתבתי רשימת סוף שנה ב-2017. כי זה היה נראה לי חסר טעם לכתוב רשימה כשאני כותב פוסטים כל הזמן. והאמת שייתכן שזה יקרה השנה, אני לא ממש רואה את עצמי כותב עוד פוסטים כאלה, זה מלא עבודה. אבל, המחיר הוא שאני מפספס דברים שיצאו ב-2017. ועיקרם האלבום הזה והאלבום המפחיד מאוד של Rebirth of Nefast (ע״ע אלבומים מפחידים למטה). בלאק פולקי, מעט אטמוספרי, מפעים. מרגיש כמו לטוס בדאון מעל פיורד פיני (יש להם פיורדים, לפינים?) ומדי פעם לירות חצי אש על בתים של איכרים כי למה לא.
האלבומים הכי טובים לשרוף איתם בית התכנסות דתי/רוחני
Vanum – Ageless Fire // Profound Lore Records
ארבע שנים אחרי אלבום בכורה מעולה, וחמושים במתופף אחד הכי טובים בביז (מייק מ-Yellow Eyes, Ruin Lust ועוד, הוא עוד יחזור ברשימה הזו) וחברים בלהקות אדירות כמו Ash Borer, הרכב הבלאק האמריקאי האדיר הזה חוזר עם אלבום שהוא כנראה יותר טוב מהאלבום המעולה ההוא. מלודיות בכל כיוון, תופים חמים, עגולים ודופקים, הרבה דרמה. מה עוד צריך בחיים?
Pissgrave – Posthumous Humiliation – Profound Lore Records
לאן האלבום הזה שייך? שאלה מורכבת. מצד שני הוא אלים, הוא שובר קירות, זה ידוע. מצד שני הוא מפחיד, מפחיד מאוד. אם גוסט הם הלהקה של להחזיר מיסתורין ואופל חזרה למוזיקה אז פיסגרייב הם לחלוטין Make Metal Scary Again. אם הכל בחוץ וכתבו על הכל, אז הנה באים הדונלד טראמפ של הדת׳ האמריקאי ודואגים להזכיר שלא, לא הכל קרה כבר. אבל אני שם אותם פה כי אני לא יכול לחשוב על משהו יותר מחלל שמיים מהלהקה הזו, יותר עלבון לכל דבר מסודר או היררכי ביקום הזה. אה, וים פאקינג ריפים. ים.
Ruin Lust – Sacrifice // Psychic Violence Records
אמרתי לכם שמייק המתופף של ילו אייז יחזור, אז הופה! אלבום חדש ולחלוטין בהפתעה של הסופר-גרופ הזה של בלאק ניו-יורקי, שלוקח את כל מה שנעשה גם ככה מכוער בלהקות המקור (Anicon, Yellow Eyes, Vanum) ומכער אותו הרבה יותר. בלאק מטאל חשוך, חשוף, אלים, ניסיוני במובן המפחיד של המילה. ואדיר.
האלבומים הכי טובים לאהוב איתם את היקום
Downfall of Gaia – Ethics of Radical Finitude // Metal Blade Records
חברים ותיקים (מאוד) בבלוג, הרכב הפוסט-מטאל/פוסט-בלאק הגרמני המעולה הזה לא תמיד קיבל את הכבוד הראוי לו בין ענקים כמו Isis, Cult of Luna ואפילו Alter of Plagues. אבל בזמן שהענקים ישנים (או מתפרקים) הם ממשיכים בשלהם, ומוציאים אלבום אחרי אלבום של מוזיקה אוורתית, מורכבת, ומעולה. האלבום הזה הוא לא רק עוד דוגמא טובה לזה, אלא כנראה הכי טוב שיצא להם מאז Suffacating in the Swarm of Cranes המופתי מ-2012. אחד משני אלבומי פוסט-שקרכלשהוא מהמעלה הראשונה שיצאנו השנה, השני יבוא אחר כך.
Gale – Gale // Independent
מאותם מקרים מקסימים, שלשמחתי עוד קורים מדי פעם, שבהם אדם תמים נכנס לבנדקמפ ויוצא עם להקה לכל החיים. במקרה הזה, להקה לחיים קצרים מאוד, כי אלבום הבכורה המלא של הרכב הפוסט-מטאל/דום/שקרכלשהוא הזה מפיניקס אריזונה יהיה גם האחרון שלהם כי הם התפרקו עוד לפני שיצא. גדוש ריפים, מלודיות, ורעיונות מעניינים ודי בהחלט מועמד לאלבום השנה מבחינתי, אולי ויש לומר בזכות אלמנט ההפתעה. אדיר.
Scath Na Deithe – Pledge Nothing But Flesh // Vendetta Records
במקרה דנן לא אהבת היקום מתוך תחושת כינוס איברים קוסמית אם כי מפחד. אלבום בלאק שתפס אותי בהפתעה מוחלטת, ומשלב באיזה מהלך קסום את שתי קצוות הבלאק האהובים עליי ביותר: מלודי מחבק עצים ומפחיד מערות. אז, לחבק עץ במערה, או משהו כזה. מועמד בטוח לאחד מאלבומי השנה, ריפים בלתי נשכחים, סולן משוגע לגמרי. מדהים.
Nur – Light Emerges // Suicide Records
איפי בכורה להרכב פוסט-מטאל חיפאי שמצטרף בחדווה לשורות הרכבי הפוסט-מטאל הכי טובים שפועלים היום. אין פה הרבה, כביכול, שלושה שירים כולה, אבל יש פה ים. ריפים, רגש, אווירה, הפקה נהדרת, תופים נהדרים, הכל נהדר. אני לא הולך להגיד ״כבוד״ או ״כבוד למגזר״ או משהו כזה. אני לא מהאנשים האלה. כבוד.
האלבומים הכי מפחידים
Praeternatura – Blighted Harvest // Independent
פרוייקט של איש אחד של איש אחד די מעניין שמכנה את עצמו Matron Thorn וידו הייתה בחלק מהרכבי הנויז והבלאק המעניינים ביותר של השנים האחרונות, כולל AEvangelist ו-Chaos Moon. אז מה טוב יותר מלקחת את כל האופל מהצד הבלאקי שלו ואת כל קיר הרעש מהנויז וליצור מוזיקה שמבטיחה מקסימום אי נחת? אין טוב מזה. הבעיה היא שהיא לא יוצרת מקסימום אי נחת, אלא מפל מרשים ודוהר של יצירתיות ובלאגן טוב. מאז סוף השנה שעברה הוציא מבול של אלבומים, סינגלים, ואיפיים, כולם מעולים.
Funereal Presence – Achatius // Sepulchral Voice
עוד מתמודד ראוי לתואר המוקדם של אלבום השנה. פרוייקט בלאק מטאל של איש אחד משוגע שהוא גם המתופף של להקת הבלאק האמריקאית Negative Plane. אם Gale מתמודד בזכות רגש וריפים, ו-Drastus, שעליהם אדבר למטה, מתמודדים בקטגוריית הפחד הטהור, אז FP הם מועמד ה״אלוהים זה מוזיקה מה זה אני מרגיש מוזר שמישהו ירים אותי״ ע״שׁ אורנסי פזוזו ומאלוקרפטן. בלאק יצירתי, עמוס רפרנסי אייטיז וסולואים (!) פשוט תענוג של ביזאריות. אלבום חד פעמי.
Drastus – Le croix de sang // Norma Evangelium Diaboli
לא סגור על זה שיהיה אלבום בלאק יותר טוב השנה. מבחינתי, אם מדובר בפאקטור של ״כמה אני מפחד עכשיו״ מול ״כמה המוזיקה טובה״, שזה השילוב כמעט האולטימטיבי של הסוגה הזו, אז זה או זה או פונריאל פרזנס. כמו שד שמחרבן ריפים במערה, ואין מים זורמים ואין אוכל והמזון היחיד שיש הוא אלבומים של The Ruins of Beverast. מושלם.
Totenmesse – To // Pagan Records
את אהבתי ל-Odraza, הרכב הבלאק הפולני והמעושן, אני פורש מעל גבי כל גל משהו כמו ארבע שנים עכשיו, והאלבום המלא שלהם מ-2014 נותר יצירת המופת של הארץ הזו (סורי Mgla). עכשיו סוף סוף שני המוזיקאים שמרכיבים את הגופה השתוייה הזו התצטרפו לעוד כמה משוגעים פולנים מלהקה אחרת ולקחו את כל מה שהיה לא מרוסן ומשוגע באודרזה למשוגע עוד יותר בדיוק דרך ריסון. מה שנקרא בלע״ז weaponized. אלבום מושלם ומשמח במיוחד לחובב אודרזה.
Abstracter – Cinereous Incarnate // Sentient Ruin Laboratories
הרכב דת׳ דום מאוקלנד שזה לו האלבום השלישי, שיצא בסוף השנה שעברה. מלודיות עקומות, ריפים פתוחים מעוררי חרדה, תיפוף מושלם מושלמי, שירים דינאמיים. פסיכי. חבל שפספסתי והכל, אבל לא אפספס עוד בחיי.
Mo'ynoq – Dreaming in a Dead Language // Independent
לא יודע, אני מניח שיש אנשים שלא יפחדו מפוסט-בלאק אמריקאי כי אותם מפחידות רק מערות ביערות גרמניה, אבל האלבום הזה מפחיד אותי. לא כי שד עשה אותו, אלא כי אני לא מצליח להבין אותו בזמן שאני חולה עליו. הוא מוזר, הוא משתנה, הוא לא נחמד, הוא מלודי ואז לא. אז לא מפחיד כמו שטן וקיר אש אולי, יותר כמו יצור משתנה ללא הפסקה, כמו ההוא משליחות קטלנית 2. בכל מקרה,מוזר מוזר, אבל יפהפה.
Rebirth of Nefast – Tabernaculum // Oration
האלבום השני שגורם לי להרגיש שחבל שלא עשיתי רשימת סוף שנה ב-2017 (הראשון יימצא לקורא בר המזל באזור חיבוקי העצים למעלה). פרוייקט של אדם אירי אחד שהחליט שלא מספיק לו להיות אירי מוכשר הוא גם רוצה להתערבב קצת בסצנה החולה של הבלאק מטאל האיסלנדי. התוצאה: אם Wormlust התנו אהבהבים עם The Ruins of Beverast היה יוצא להם משהו כזה, רק פחות יפה. אלבום מורכב, קשה, מפחיד, ונהדר.
Sinmara – Hvisl Stjarnanna // Van Records
אלבום שני לאחת מאגדות סצנת הבלאק הבוערת באיסלנד. החלה את דרכה כ-Chao עוד ב-2008, ומאז מנהלת פרשיית אהבים עם השנאה, ועם שלל הלהקות האחרות בסצנה האמורה לעיל (Wormlust, Almyrkvi וכו׳). פשוט מפל של רעש לא-קדוש ולא נחמד. כמו אגרוף בצורה של טרקטור בצורה של קרחון בלאפה. גאד דאם.
Ceremony of Silence – Oútis // Willowtip Records
אוהבים דת׳ספל אומגה, אבל לא מקבלים את המנה שלכם בזמן? אוהבים את Bolzer, אבל מעדיפים את הגרסה של האיפיים ולא של האלבום? אוהבים שריף דוהר אליכם יחד עם תופים הולמים ואז הופך לסיוט דיסוננטי סטייל Gorguts? אז האלבום הזה, ממנו יש רק שני שירים כרגע, הולך להיות גבוה ברשימות סוף השנה שלכם (ושלי). צמד סלובקי שזה לו אלבום הבכורה, והוא גדוש רשע, אווירה, וריפים. מופלא וממלא בציפייה.
אלבומי ייאוש קיומי אבל מהול באלימות
Fange – Punir // Throatruiner Records
חבורת הסלאדג׳/דום/אלימות-ללא-מעצורים הצרפתית המשוגעת הזו הוציאה אלבום. זה של הבקצר. וכשאני אומר חבורה אני מתכוון משהו כמו שש מאות אנשים בחדר רוצחים אחד את השני, ויוצא להם אלבום. זה בקצר יותר ארוך. ההכי ארוך שלי זה זה: אלבום חובה למי שאוהב דברים כבדים מאוד, ואחת העטיפות השוות, אם לא ה.
Yeruselem – the Sublime // Debemur Morti Productions
אם, כמוני, גדלתם על ברכיו החסונות של וידסואל מ-Blut aus Nord, כשהוא מבלה את זמנו בלשגר חלק מיצירות המופת המוזיקליות הגדולות של סוף שנות התשעים עד סוף העשור הקודם, פלוס הוצאות מכובדות ויפות לאחר מכן, הסיכוי שתפספסו את הפרוייקט הגודלפשי שלו עם מתופף BaN, וו. ד. פלד, היה אפסי. וזאת בנוסף לעובדה שהפרוייקט הזה למעשה הוכרז לפני משהו כמו שלוש שנים. אז הציפייה עשתה את שלה, ההמתנה וההייפ עשו את שלהם, וזה עדיין אלבום מהמם ביופיו, עדין, עצוב לפרקים, ועצום כמו רכס הרים ברגעים אחרים. אם אי פעם חיבבתם את גודפלש או BaN הסיכוי שלא תאהבו את זה הוא משהו כמו מינוס שש.
Un and Coltsblood – Split // Independent
ספליט מהמם ביופיו של שתי להקות דום אמריקאיות מעולות, כשכל אחת מהן תוקפת את הסוגה מכיוון אחר. Un באים לבאס לכם את החיים, בזמן שאתם בוהים בחורבות של בית שרוף (מי גר שם?). קולטסבלאד באים לבאס לכם את החיייייייים, ואז לשרוף בית של מישהו אחר (קצת חסר אחריות). אין המון דום שמרגש אותי בימינו, אבל האלבום הזה יישאר איתי כל השנה, זה בטוח.
Vous Autres – Champ du Sang // Sludgelord Records
הרכב צרפתי אלים, תעשייתי, מרגש ובלאקי במקצת שהתגלה לי עקב טים חם ממור פרל-צור המקסימה. תחשבו כאילו גודפלש נכנסו לתאונת דרכים עם Blut aus Nord של אזור סדרת ה-777, ואז ברק פגע בהם ונשברה עליהם גדר בטון. משהו כזה. אני עוד מעכל את זה, אני חושב שכולנו עוד מעכלים את זה, אבל האלבום הזה לא הולך לשום מקום כרגע, הוא נשאר איתי. לתמיד.
Grave Lines and Dystopian Future Movies – Split // Independent
עוד מתנה שניתנה לי, בפעם בזכות נדיבותו העיקשת של מר יואב סניאולין, שהוא כמו אח גדול בשבילי: מעצבן, מטריד, ובעיקר מעצבן כשהוא צודק. ספליט מהמם ביופיו של שתי להקות ייחודיות, מלודיות, מדכדכות, וכבדות כמו טנק עצוב מאוד. פוסט-מטאל, דום, גותי, מה לא. פשוט יפה.
מוות של הגוף, יש רק את הדממה שאחרי
Ashtoreth – Rites I and II // Cyclic Law
ההוצאה האחרונה של פרוייקט הדרון/נויז של גיטריסט Emptiness בהווה ואמן בנשמה בכל זמן שהוא, פיטר ורווימפ. אם אי פעם התחברתם לקטלוג הדרון של SIGE, שכולל אמנים כמו Mamiffer או House of Low Culture, אתם חייבים לעצמכם את המסע האסתטי והרוחני שהוא היצירות הארוכות והמהפנטות האלו. חובה.
Werian – Animist // Eisenwald
העטיפה מאוד חשובה במקרה הזה, במיוחד כי: תתעלמו ממנה. העטיפה צורחת ״אנחנו סקנדינבים שאוהבים דיסצ׳רג׳״ והמוזיקה בפנים לא צורחת כלום. היא שרה. אין סוגה לאלבום הזה, הראשון של הרכב דום/פרוג/אין-סוגה-אמרתי גרמני. אין הסבר למה שקורה שם. שלושה שירים ארוכים ארוכים שמעוררים כל כך הרבה עונג שהם מרגישים כמו דקה וחצי כל אחד. מיליון רעיונות, כולם יפים, סאונד פשוט מושלם, סבנטיזי חם כזה. אלבום כל כך כל כך משונה ואולי בגלל זה אני מאוהב בו כל כך חזק.
Red Beard Wall – The Fight Needs Us All // Argonauta Records
אין לי מושג אם זה המקום במסגרת הקטגוריות המומצאות שלי ללהקה הזו, אבל יש מצב שאין לה מקום בכלל. תגלית בנדקמפ מרגשת ומחדשת אמון בחיים ובאמנות. ולמה זה? כי זה צמד בס תופים שהופך את הטירוף והציניות של להקות כמו Lightning Bolt או Death from Above 1979, או Barbera (היוש נוסטלגיה!) למחוזות המדבר הקיוסי. כלומר, אם הלהקות המשוגעות האלה היו פחות בקטע של נויז ויותר בקטע של סטונר ועישונים, אז משהו כזה. פסיכי לגמרי לגמרי.
למה להוסיף אלבום שעוד לא יצא בכלל ושיש ממנו רק שיר אחד? תחושת בטן, הבה נקרא לזה תחושת בטן. צמד נויז מקליפורניה, שעליו מעולם לא שמעתי, אבל מסתמן שדי וותיק ושזהו האלבום המלא הראשון שלו מזה שבע שנים. סימן טוב מספר 1: חצי מההרכב הוא דמיאן ג׳ונסטון, אותו עושה רושם אני מזכיר כל דקה וחצי בזמן האחרון, בעיקר עקב חברותו בלהקה האדירה Great Falls, שבה דנתי בקצרה בפוסט על Corpse Flower Records בבלוג, וגם עקב העובדה שהאמנות שלו מעטרת את סדרת הספליטים המהממת של Heiress. סימן טוב מספר 2: השיר שכן זמין הוא פאקינג להיט. לא להיט ברמת להיט בראש עם אהוד מנור, ולא שיר של בריטני, אלא פיסת רעש מעוותת, לוחשת, בועטת, ומהפנטת. אני קניתי.
טרי טרי טרי חדש בואו נתמוך באמנים חדשים בלי לייבל
Amenaza – Blight // Independent
הרכב טרי לחלוטין מלורנס, קנזס שהוציא ממש לאחרונה את איפי הבכורה שלו. והכל פה צורח פוטנציאל מטורף. שלושה שירים עתירי אווירת נוירוזיס הלכו לטייל בגן של Mouth of the Architect וחזרו עם יהלום קטן, שחור, ויפה. משהו חשוב לשים עליו עין לעתיד.
Mob Terror – Superstimulus // Dead Tank Records
הפעם אנחנו בארץ הנויז, ספציפית ארץ הנויז אשר בפילדלפיה. להקה צעירה, זהו לה איפי ראשון שיצא בשנה השעברה. מזכיר לטובה שילוב של Battles יחד עם כל קטלוג Amphetamine Reptile קורס לתוך עצמו. קצר, אלים, אדיר.
Bolgia – Altars // Independent
בא לי לעלות לגג ולצרוח שכל העולם יתחיל לשמוע את האלבום הזה, עכשיו. עכשיו. יש סיכוי שאני אחד האנשים הראשונים ששמעו אותו בכלל, כי היה בערך דקה בבנדקמפ לפני שבמקרה לחצתי עליו, ואני די בטוח שאני הולך להיות הראשון שכותב עליו, אבל שימו לב חברים (אחרי התקפת האגו חסרת הסיבה הזו): האלבום הזה, של הרכב של איש אחד מקונטיקט (מכל המקומות שבעולם) הוא מסע. כן, אפשר לדבר על סוגות, כן הוא דרון וכן הוא מטאל תעשייתי, וכן יש קצת דת׳. הכל נכון. אבל כל הדברים האלה מתקיימים במרחב שמחוץ לאלבום הזה. כי בתוכו, כשכל אחד מהמרכיבים האלה נשען אחד על השני, מדובר בצבעים ביד אמן. לפעמים צבע גודפלש מתנגש בצבע Blut aus Nord לפעמים זה קצת שקט, ולפעמים דת׳ מטאל. מי יודע? כל מה שחשוב הוא מה שקורה פה. מרגש מאוד מה שקורה פה, מרגש מאוד מאוד.
Black Matter Device – Hostile Architecture // Independent
מאת׳, פוסט-הארדקור, מטאל-קור, מי יודע מה קורה בהתקף הפסיכוזה הזה. הרכב צעיר מוירג׳יניה שעושה משהו בין דילינג׳ר מוקדם לבוצ׳ מאוחר (אמרו לי לא להגיד בוצ׳, אמרו לי להגיד Daughters במקום, אז הנה – בוצ׳). מעולה, אנרגטי, ושמישהו ישלוף את החברים האלה מהאנונימיות שלהם, תודה.
ELR – In Splendour and Sedation // Independent
איזה כיף לסגור את הרשימה הזו עם דמו כל כך יפה של להקה כל כך מבטיחה, עם תגלית מרגשת כמו זו. הרכב פוסט-רוק/פוסט-בלאק שוויצרי שעם שני שירים שבר לי את הפאקינג לב ברמה של לפתח אובסס קטן. אם אתם אוהבים פוסט-שקרכלשהוא, או בלאק מלודי, שימו פה סיכה ותחכו. האלבום המלא שייצא להם הולך לפרוץ לכולנו את המוח.
פוסטים ארוכים יותר שיצאו בדף הפייסבוק ושווה לבדוק שם:
25 שנה לארבעה אלבומי בלאק מטאל מופתיים
