אקלקטיות מוחצת – ראיון ומסע אל תוך סצנת הגריינדקור של קאלי, קולומביה // Crushing Eclecticism – A Voyage into the Bowels of Cali, Colombia's grindcore scene

ENGLISH TO FOLLOW THAT OTHER LANGUAGE YOU CAN'T READ

לפעמים למרות העובדה שהאינטרנט הוא למעשה רשת שמחברת בין מלא אנשים היא מרגישה כמו רשת שמחברת בין כלמיני אנשים שאתה בערך מכיר גם ככה ושבערך עושים את מה שאתה עושה או חושבים את מה שאתה חושב. ולכן להיזכר פתאום שהיא עלולה להביא לך ידידות ומוזיקה ממקומות שלא היית חושב עליהם בכלל, זה דבר נחמד מאוד. קצת רטרו לקבוצות האינטרנט של אמצע/סוף שנות התשעים, שבהן עצם העובדה שאתה מדבר עם מישהו מיוון היה ריגוש העשור. וזה בערך מה שקרה פה.

יום בהיר אחד ראיתי חבר פייסבוק בשם מיגל מנדז משתף להקת גריינדקור עלומה בשם Falso Dios. לא שאלתי שאלות (כמו למשל השאלה הבסיסית ממתי אני חבר פייסבוק של מיגל מנדז – ניחוש שלי אולי בהקשר של הממים שעלו בדף הפייסבוק בכמה זמן האחרון), אלא עשיתי את הדבר הראוי וישר בדקתי את הלהקה. האלבום, כמו מי שמבקר בדף הפייסבוק יודע, אדיר. העלתי אותו, רציתי לכתוב עליו ולכן פניתי למיגל לשאול אם זו הלהקה שלו. התשובה אמנם הייתה לא, אבל השיחה שהתפתחה כך פתאום בינינו גילתה עולם משותף שלם של תכנים, טעם במוזיקה, ומה לא. מפה לשם הבנתי שמיגל, כמו אוסקר (שהוא אכן האיש שמאחורי Falso Dios) הם חברים בסצנת הגריינדקור/דת׳ של העיר קאלי בקולומביה (כן, העיר ההיא מנרקוס).

לא ידעתי כלום על קאלי. חוץ מ, כן, שהיא העיר הזו מנרקוס, וגם שהיא הייתה עיר המוצא של אחת מלהקות המטאל האהובות עליי בכל הזמנים, להקה שנאלצתי לזנוח עקב קריפיותו של הסולן שלה. אבל זו לא הנקודה. הנקודה היא שלא ידעתי כלום. ורציתי. ואז הקטע הזה של אינטרנט שנות התשעים חזר אליי בוווושששש ענק. הנה אני פותח דלת קטנה, ובצד השני יש מישהו, לא שונה ממני, שמצוי באוצר קטן של להקות גריינד, דת׳, הארדקור, ומה לא. מה אדם שפוי היה עושה? לא יודע, כי זה לא אני. אני יודע מה אני הייתי עושה: מראיין את מיגל כדי להבין מי נגד מי במטאל של קאלי, מי עושה שם מטאל בכלל, ומה הקשר, אם בכלל, בין כל המטאל הזה לבין העבר המפוקפק של העיר. אז הנה היא התוצאה לפניכם. מקווה שיהיה לכם מעניין כמו שהיה לי.

האם היה רגע בשיר או אלבום שגרם לך לעבור לשמוע מוזיקה כבדה, אולי אפילו כילד?

הייתי יושב מהופנט וצופה בהופעות החיות ובקליפים של מייקל ג׳קסון, הנוכחות הלעומתית שלו ממש הכתה בי. אני זוכר את זוכר את הפעם הראשונה שבה צפיתי בו מתראיין או שר את אחת הבלדות שלו, וזה הרגיש כל כך זר עבורי, משהו בסגנון של ״זה באמת האיש שזועף וצורח ועושה את כל צעדי הריקוד המטורפים האלה?״ זה היה זה ולצפות בזורו, באטמן, איש הנצח, האלמוות, כל גיבורי העל האפלים הללו עם פסי הקול המעולים, לא יודע בדיוק למה, אבל אלו היו המחוללים.

אני גם זוכר איזו פעם שנסעתי עם אבא שלי ברכב, כנראה הייתי בן חמש או שש. הסרט ״ארמגדון בדיוק יצא והשיר "Don't Want to Miss a Thing״ של ארוסמית׳ מפס הקול שלו התנגן ברדיו. בסוף סטיבן טיילור פשוט מעיף כמה צרחות גבוהות, וזה היה יותר מדי בשבילי. אני זוכר שביקשתי מאבא שלי לכבות את זה בגלל שזה הפחיד אותי, והוא ענה ״למה? זה החלק הכי טוב! הוא מרגיש את זה כל כך חזק שהוא פשוט חייב לצרוח". אני חושב שאם הוא היה יודע כמה המילים שלו חלחלו באותו רגע הוא היה נמנע מלפלוט אותן. ומאז אני במסע די אקלקטי.

 

כשהתחלת לנגן או לשמוע מוזיקה ברצינות האם הייתה כבר סצנת מטאל מבוססת בקאלי? מה היו חלק מהלהקות הבולטות בעיר, או אפילו בקולומביה בכלל, באותה תקופה?

קאלי היא עיר מוזרה, אני מניח שתמיד הייתה סצנה (יש מסורת גדולה של טרו מטאל בקולומביה), אבל הסצנה הספציפית פה הייתה מקובעת קצת על שנות השמונים והתשעים. היו הרבה מועדוני גלאם, וכשזה הגיע לסוגים הקצת יותר מחוספסים קאלי תמיד נטתה לת׳ראש ובלאק מסורתיים. אז כשהייתי בתיכון והקשבתי להרבה דת׳ מטאל של מתחילים, דת׳ טכני, ומטאלקור נסיוני, לא בדיוק מצאתי שותפים מהר מאוד. זה היה בעיקר אני מנסה להזין את העניין שלי בסוגות חדשות של מוזיקה קיצונית באמצעות האינטרנט. רוב החברים בשכבת הגיל שלי בקאלי היו בעניין של פאנק, אז אני מניח שזו הייתה ה״סצנה״ שלי. לקח עוד זמן עד שמצאתי שותפים לעניין שלי ליצור מוזיקה קיצונית מבלי ליפול לסצנת האולד-סקול מטאל המקומית.

כשהייתי בן 15 בערך הלכתי להופעה של להקה בשם Las Siluetas Gritan A Davinci, אולי הדבר הכי קרוב למאת׳קור שראיתי פה. ראיתי כמה הופעות שלהם וזה פשוט העיף לי את המוח – מבני שירים תזזתיים, המון צרחות, וזה הרגיש הרבה יותר קיצוני מרוב להקות המטאל המעופשות בעיר, אבל הם לא נראו מטאל בכלל, ועוד בעיר שלי! בסופו של דבר הצטרפתי ללהקה אחרי שהם שאלו אותי אם אני יודע לנגן בגיטרה. אני זוכר שניגנתי גרסת כיסוי לשיר של Bleeding Through כדי להרשים אותם. מאז בערך אני מנגן בלהקות.

האם לסצנה היה או יש סגנון דומיננטי?

לפני בערך עשר שנים להקות המטאל בעיר התעסקו בעיקר בת׳ראש ובלאק מסורתיים, אבל לא ממש הכרתי אף אחד בסצנה אז. כשהתבגרתי קצת והתחלתי לצאת ולפגוש חברים בלהקות הייתי מוקף בהופעות פאנק. אלו היו האנשים שאיתם הזדהיתי. אבל אם היית מוציא את האוזניות שלי היית שומע צרחות ובלאסביטס, אז אפשר להגיד שהייתי די מבודד מוזיקלית מהבחינה הזו. מאוחר יותר פגשתי חברים בכמה להקות דת׳ מטאל מקומיות, כמו Mortem Rites, Necromancer, Cadaveria. הן לא היו להקות מודרניות מאוד, אבל האנשים שם בהחלט ייצגו סוג אחר של מטאליסט מהקהל היותר אולדסקול. בימינו הקבוצה ההיא בסוף הגיעה ללהקות כמו Gutgrinder (שחתומים עכשיו בלייבל בשם Hatework), ובעוד להקה חדשה בשם Solute. יש כמה הרכבי דת׳-גריינד אולדסקולי כמו Nihil Obstat או Urban Terror, האחרונה מביניהן עדיין פעילה היום. זו פחות או יותר סצנת הדת׳ העכשווית, נגנים מעולים ואנשים מעולים.


אבל למרות כל זה אולי מה שהכי בולט בקאלי, בעיניי, אפילו עם כל הלהקות הכבדות והמהירות שצצות כל הזמן, שכולן עדיין שונות מאוד אחת מהשנייה. אנחנו עיר קטנה ומוזרה, במיוחד אם אתה מנסה ליצור מוזיקה כבדה ומעניינת, אז אתה אף פעם לא הולך לפגוש מישהו שהוא בדיוק בראש שלך, וזה הולך לכפות עלייך לצאת מאזור הנוחות שלך וליצור ביחד איזה תלכיד חדש שהוא הלהקה. לפחות ככה זה מרגיש כשאנחנו כותבים ל-Mico. זו לא עיר עם סצנה אחידה כמו בוגוטה, למשל, שהיא עיר גדולה בהרבה שבה סצנות מגיעות למסה קריטית מהר יותר, כך שיוצא שהרבה אנשים יוצרים מוזיקה שנשמעת אותו הדבר. כאילו, זו תופעה שיש גם אצלנו, פשוט לא באותה המידה. אני חושב שיש בזה משהו חיובי באופן מסוים, כי טרנדים לא תופסים פה באותה הצורה. תבוא איזו אופנה של שנתיים אבל האנשים היותר יצירתיים עדיין ירצו לעשות מוזיקה מעניינת, והם אלו שמתמידים. זה כאילו העיר הזו היא בית גידול טוב למוטנטים, מוטנטים מוזיקליים לא יציבים שמתים ונולדים כל הזמן.

בדומה לישראל, לקולומביה באופן כללי אולי גם לקאלי ספציפית, יש מוניטין של מקום אלים, אולי יותר בעבר. האם יש קשר בין תחושת אי היציבות האישית ונוכחות מורגשת של סצנות מטאל והארדקור?

אני מניח שזה משפיע, העובדה שאנחנו מדינה עם מסורת של דיכוי ימני משמעותי ושיש סיכוי שהמוזיקה היא תגובה לזה, בין אם במודע או לא. יש סרט דוקומנטרי די טוב על Parabellum ו-Reencarnación וכל סצנת האולטרא-מטאל שיצא ממדיין (להקות שמדובר עליהן כמשפיעות על Mayham ועל בלאק מטאל פרימיטבי ומחוספס). קוראים לסרט "El diablo nació en Medellín" והוא תופס את הרעיון הזה לא רע כשהם אומרים שהמוזיקה משקפת את המציאות בעיר ושבאותו הזמן הלהקות לא ניסו לעשות הצהרות לגבי זה במוזיקה, זה פשוט היה חלק מהחיים. אבל זו עדיין תפיסה רווחת. אחרי יותר מחמישים שנה של מלחמה ועוני אנחנו עדיין די טיפשים כמדינה, ובשלב זה אלימות ושחיתות הם כבר מובנים מאליו.דוגמה אחת בולטת היא Masacre, להקת דת׳ מטאל גדולה ממדיין. האבסורד של האלימות והשחיתות של המדינה הזו ניכרים באמנות שלהם, אבל הם לא להקה פוליטית בהכרח.

בוודאות אפשר להרגיש את ההשפעה הזו הרבה יותר בסצנת הפאנק, ויש גם כמה להקות פוליטיות כבדות יותר: Res Gestae הייתה להקה טובה ומהירה עם מסר חזק, Resistencia Al Olvido היא להקה חדשה יותר (אני לא במיוחד מת על המוזיקה שלהם, אבל אני יודע שהמילים של השירים שלהם נוגעות בצורה יותר ישירה במציאות הפוליטית). בכמה שנים האחרונות התפתחה סצנת פאנק גדולה ומאוד מעניינת בבוגוטה סביב קולקטיב בשם Rat Trap. שווה לבדוק שם את הלהקות. במיוחד Muro, ויש גם לייבל בשם Narcosarcasmo שהוא יותר בכיווון של גריינד, עם להקות כמו Chulo, Mongólico ו-Nastiness.



אני יודע שאתה לכל הפחות חבר ב-Mico. תוכל לספר על הלהקה, ועל הפרויקטים האחרים שאתה מעורב בהם?

מיקו הפכה ללהקה העיקרית שלי. התחלנו קצת לשחק באיזור 2012, והיו לנו כמה שינויים לאורך הדרך וגם שלושה אלבומים: Caldera (2015), Irreal (2016), Segunda Muerte ב-2017. אנחנו בדיוק בערך מסיימים לעבוד על אוסף בי-סיידס, שירים מספליטים, ושירים שהקלטנו מחדש, שישמש כמאין תוספת ל-Segunda Muerte לפני שאנחנו לוקחים הפסקה כדי להקליט את האלבום הבא. אנחנו מנגנים הופעות פה ושם ברחבי קולומביה, עשינו מסע הופעות בונצואלה ב-2015 וגם במקסיקו בתחילת 2018. אנחנו מאוד רוצים להמשיך להופיע, ללמוד איך עושים את זה על הדרך.

יש עוד כמה פרויקטים שהם קצת בתרדמת כרגע, אחד הוא Esurio שבו אני כותב עם איוון מ-Mico ומופיעים עם איירין, זמרת מאוד מוכשרת. Esurio לא מחוספסת או מהירה כמו מיקו, גם אין צרחות. זה די יומרני, ולעיתים גם אפל. יש לנו כמה קטעים אונליין בתקווה שנוכל לצאת עם אלבום הזמן הקרוב. אני גם עובד על לסיים פרויקט סולו שהתחלתי לפני מיקו שהיה אמור להיות יותר קיצוני ובלי חלק גדול מהגרוב שיש במיקו, מקום שבו אני יכול להניח את הרעיונות שלי שהיו קיצוניים מדי עבור מיקו. אבל עוד לא פיניתי מספיק זמן בשביל זה.


ציינת לפני הראיון את העובדה שאתה מעורב גם בהקלטה של מוזיקה מקומית. זה משהו שקורה באולפן משלך? מהן חלק מהלהקות שיצא לך להקליט?

כרגע האולפן הוא חדר השינה שלי, ואני בתהליך של להשיג מקום שבו נוכל לעבוד בווליום רציני ולחשוב קצת מחוץ לקופסה. כרגע זה לרוב הקלטות של פרוייקטים שלי וכמה פרויקטים של חברים שאני מקליט בזול, להקות כמו Zen/Aku, או Murraco, או Desarraigo, וגם כמה להקות קצת יותר רגועות שעבדתי איתן כמו Year וכרגע Anhedonia. הקמנו קולקטיב בשם Jauria שמבוסס על חברי Mico, Vientre ו-Take Off יחד עם האולפן שלי, Carne Debil ויישות עיצוב הגראפי Secroculto, ואנחנו מארגנים הופעות כדי לנסות ולהביא להקות מערים אחרות ומדינות אחרות, כמו Zeta מונצואלה ו-Joliette ממקסיקו. יש עוד קולקטיב בקאלי בשם Hara Kiri, והאיש שעומד מאחוריו הוא אנדרס מאלאטסטה. הוא מביא הרבה להקות פאנק מעניינות מחו״ל, הרבה להקות פאנק מגניבות מאירופה וצפון אמריקה באות לקאלי בזכות האיש הזה.

יש ספטרום די רחב של סגנונות שאתה תשמע בהופעות שאנחנו מארגנים או באלו שאנחנו תומכים. אנחנו מנסים לשים את הדגש על איכות ותשומת לב מסויימת לפרטים מאשר איזהשהוא סאונד אחיד. זו פחות או יותר הדרך שבה אנחנו כל הזמן מופיעים, מקליטים. תמיד מחפשים דרך לעשות דברים טוב יותר, קבועים יותר, ויותר ברי קיימא.

מהן כמה מהלהקות שעליהן היית ממליץ, מקאלי ואולי גם ממקומות אחרים בקולומביה?

אם זה מטאל, אז Gutgrinder ו-Solute. שתי להקות גריינדקור חדשות הן Rehen ו-Escara, וכולנו מקווים שהן תישארנה מספיק זמן ביחד כדי להוציא חומרים מעניינים. מבוגוטה יש לך להקות כמו Muro, Soy Legion, Monogolico ו-El Maquinista. אה, ויש גם בחור ממדיין בשם S/o Minotas שמוציא מוזיקה ממש טובה. זה לא בדיוק מטאל, יותר פרוייקט רוק אמנותי או משהו. תבדוק בעצמך.

---

ENGLISH HI IT'S HERE

Sometimes, despite the fact that the internet is in fact a vast web connecting a lot of people, it feels more like a web connecting people you kind of already know that kind of do what you do and think what you think. And so to suddenly remember that it has the power to bring you friendship and music from places you would never think of is a very nice thing. A bit of a throwback to the chat rooms fo the mid-to-late nineties, where the very fact that you were talking to someone in Greece would boggle your mind. And that’s kind of what happened here.

One day I saw a Facebook friend of mine by the name of Miguel Mendez share the bandcamp of an unknown grindcore band called Falso Dios. I didn’t ask any questions (such as the basic question since when am I friends with Miguel Mendez – I’m guessing it has to do with the memes I recently put up on the blog’s Facebook page), but went straight to the proper deed and checked out the band. The album, as those who frequent my Facebook page, was fire. I posted a thing about it, wanted to find out some more and so approached Miguel to see if it was his band. The short answer was “no,” but the ensuing conversation uncovered a lot of common ground between us, especially in music. I took no time to discover that Miguel, like Oscar (the guy who actually is in Falso Dios) are members of the grindcore/death scene in Cali, Colombia (yes, that town in Narcos).

I didn’t know anything about Cali. Well, other than the fact that it’s that town in Narcos as well as the former hometown of one of my alltime favorite bands that I had to leave by the wayside since their lead singer is a creep. But that’s beside the point. The point is that I had no clue. And I wanted to have a clue. And so that deal with the nineties internet came roaring back. Here I am opening a small door, and here there’s someone else on the other side. Someone who I can relate to and who is immersed in a small cache of gridcore, hardcore, and death metal bands. What would a sane person do? I don’t know, I’m not that guy. I know what I would do: interview Miguel to try and find out what’s what in Cali metal, who even makes metal music there, and what’s the link, if any, between all that noise and the city’s dubious past. And so here it is before you now. I hope you find it as interesting as I did:

Was there a song or an album or a moment you had that got you into heavier music, maybe even as a kid?

Watching Michael Jackson's live performances and music videos entranced me as a kid. His confrontational presence really struck me. I remember the first time I saw him give an interview or sang one of his ballads, it felt so alien to me, like "is that really the same guy scowling and screaming and doing all those badass dance moves?" That and watching El Zorro, Batman, Highlander The Immortal, just like dark superheroes with badass soundtracks, don't know why but that's the reason.

I also remember this one time in the car with my dad, I must have been five or six. The movie Armageddon had just come out and the soundtrack, the song "Don't Wanna Miss A Thing" by Aerosmith was always playing on the radio. And at the end Steven Tyler just rips these high-pitched screams, it was too much for me to handle. I remember telling my dad to turn it off because it scared me, to which he replied "why? that's the best part, he's feeling it so hard he has to just scream.” I think if he knew how much those words would sink in, he would have never uttered them. It's been a pretty eclectic ride since.

When you started playing music or listening to music more intensely, did you find that there was a big or substantial metal scene in Cali? What were some of the bands that were around at that time in Cali, or even just in Colombia in general that you were aware of?

Cali's a weird town, there was always a scene I guess (we have a lot of true metal cred in Colombia), but the metal scene in particular here has always had a fixation on the 80's and 90's, there's a lot of glam bars, and when it comes to the harder stuff Cali is a city that has more of an old school thrash and black metal scene. So when I was in high school, listening to a lot of entry level black death, tech death and experimental metalcore, I didn't exactly find peers right away, and mainly turned to the internet to feed my interest in newer styles of extreme music. Most of my friends my age in town were into punk rock, so that was my "scene," I guess. It took some time before I could find peers that wanted to make more extreme music without just disappearing into the local old school metal scene. When I was about 15 I went to a show where I saw a band called Las Siluetas Gritan A Davinci, it was kind of like the closest thing to mathcore I'd seen in my town, I saw a couple of their shows and my mind was blown, spastic song structures, lots of screaming and it felt more extreme than most of the stale metal acts in town, but they didn't look metal at all, and in my town! I eventually joined the band a couple months after seeing them when they asked me if I could play guitar. I remember playing a Bleeding Through cover to impress them. I've been playing in bands ever since.

Does that scene have its own predominant style or style of music, and what would that style be?

About ten years ago it felt like the town specialised in old school black and thrash when it came to metal, didn't really know anyone in those scenes at the time though. Growing up I was surrounded by punk rock shows when I first started going out, meeting friends in bands, these were my peers, but if you popped out one of my earphones you'd always get erratic blasts and wails of screaming, so you could say I've been pretty insular as far as the music that I listen to.

Later I met some friends that had some death metal bands, Mortem Rites, Necromancer, Cadaveria, these weren't exactly modern death metal bands, but it was definitely a different breed of metalhead than most of the old school crowd. Right now that group of people have ended up in more recent bands like Gutgrinder (they're signed to a label called Hateworks at the moment), and a new band called Solute. There's some old school death grind acts like Nihil Obstat or Urban Terror that I also remember. Nihil Obstat have continued to this day. That's the modern death metal crowd now I guess, killer players and great people.

But still the thing that stands out about Cali to me, even with some of the newer fast and heavy bands that I see popping up, is that they're all pretty distinct from one another. We're a small and weird town in a way, especially if you want to make interesting heavy music, so you're never going to find people you totally meet eye to eye on everything. And that's going to force you to get out of your comfort zone and make some sort of hybrid in order to really create as a band. At least that's what making Mico feels like. It's not a town with cohesive scenes, like Bogotá for instance. That city is bigger so scenes get to like a critical mass a bit faster, enough to where people start sounding the same, dressing the same. I mean, we still get some of that but not in the same way, I feel it's kind of a positive thing in the sense that trends don't really take a foothold here, so what you're left with after a couple years is a passing fad but the more creative people that still want to make interesting music are the ones who linger, it's like this town is a good breeding ground for mutants, unstable creative mutants that tend to die as quick as they're born.

Much like Israel, Colombia in general and Cali specifically have a reputation for being violent places, perhaps in the past. Is there a connection between the  a sense of instability and the presence of a strong metal and hardcore scene?

I guess it definitely feeds into it. We're a country with a very strong right-wing tradition of repression, and the music tends to be a reaction to that, whether it's conscious or not. There's a pretty decent documentary about Parabellum and Reencarnación and the whole Ultra Metal scene that came out of Medellín (those guys are said to have been major influences for Mayhem and the raw black metal sound), it's called "El diablo nació en Medellín", and it captures it pretty well when they say you could definitely see the music reflected the city's reality.  But that the members weren't always trying to make a statement about it, it was just part of your life, and that still is the predominant feeling, after more than fifty years of war and poverty we're very numb as a country, at this point violence and corruption are a given. Masacre is a big death metal band from Medellín that is a clear example, the absurdity of our country's violence and corruption is reflected in their art, but they aren't a political band per se.

You can definitely feel more of that in the punk scene, there are also some heavier political bands scattered around. Res Gestae was a good fast band with a strong message, Resistencia Al Olvido is a more recent one (don't really dig their music but I know their lyrics touch on our reality as a country more directly). There's been a strong punk scene growing in Bogotá around a collective called Rat Trap the past years that's also very interesting, check out the bands, Muro stands out to me, them and there's also a label called Narcosarcasmo which is more grind oriented the bands are Chulo, Mongólico, Nastiness.

I know you’re in at least on band that I know of, and that’s Mico. Could you say more about Mico, and your other musical projects?

Mico has become my main band. We started messing around in 2012 and we've had a couple line-up changes and put out three albums along the way: Caldera (2015), Irreal (2016) & Segunda Muerte (2017). We're finishing a sort of compilation of b-sides, songs from splits and re-recorded songs as a kind of companion to Segunda Muerte before we take some time to fully flesh out the next full length. We've played scattered shows around Colombia with Mico and we also did a Venezuelan tour for the end of 2015, as well as a Mexican tour in early 2018. We really want to keep on travelling with Mico, kind of learning how to do it on the way.

I have another couple of projects that are pretty much hibernating right now, one is Esurio where I also write with Iván from Mico but we also play with Irene, a very talented vocalist. Esurio isn't as harsh or as fast as Mico, no screaming either, it's still pretty ambitious and it can get kind of dark though, we have a couple of teases online, hopefully we'll manage to put out something with this project soon (here's a jam we uploaded https://esurio.bandcamp.com/releases). I've also been wanting to finish a solo project I was making before Mico that was meant to be more abrasive and didn't have as much bounce as Mico does, a place to put the ideas that were too extreme for Mico, but I haven't made the time for it.

You mentioned to me prior to our interview that you were also involved in recording local bands as well. Is this in your own studio, and what are some of the bands you recorded?

For now the studio is my bedroom, I'm currently in the process of getting a place where we can work with real volume and get out of the box. For now it's mostly been recording my projects and a couple of friends' projects for cheap, like Zen/Aku, Murraco, Desarraigo, also a couple of more mellow bands that I've worked with here are Year and currently Anhedonia.

Between the members of Mico, Vientre and Take Off along with the graphics design entity Seroculto and my studio Carne Débil we created a collective called Jauría and we book shows and try to bring bands from other cities and other countries, like Zeta from Venezuela and Joliette from México. There's another local collective from Cali called Hara Kiri, the main guy is called Andrés Malatesta, and he brings a lot of interesting punk bands from abroad, lots of cool european or north american punk bands come through Cali thanks to that dude.

It's a pretty broad spectrum when it comes to the genres you'll hear in the gigs we put up or help support, we try and keep it more about quality and a certain attention to craft than about attaining a specific sound.

So that's how we're constantly doing live sound, recording, playing shows. Always looking for ways to do it in a better more constant and sustainable way.

What bands would you recommend, both from Cali and perhaps elsewhere in Colombia?

Gutgrinder and Solute for metal. Rehén and Escara are fresh grind bands that will hopefully stay together long enough to put out some interesting material. Muro, Soy Legión, Mongólico & El Maquinista from Bogotá. Oh there's also a guy from Medellín called S/o Minotas that puts out really good music, it isn't really metal, more of an art/rock project or something, check it out.